איבן אפשר לשון להוביל. הפה, השיניים והלשון שלו שלטו בכל פינה וחריץ בפיו שלו. זה הרגיש כאילו לשון לא יכול היה לקבל מספיק, כאילו הוא רצה עוד. הוא היה נואש לינוק כל טעם מפיו של איבן, נואש לבלוע אותו בשלמותו. תגובתו של איבן תאמה את רעבונו של שון. האופן שבו האצבע שלו שרטה את גבו, האופן שבו הוא משך את שון קרוב יותר אליו, ונתן לו להרגיש את התעוררותו, האופן שבו ידו של שון החליקה דרך שיערו ואחזה בו, שלחו ג