"אקסל, חכה, אני יכולה להסביר." אבל הצליל היחיד שיכולתי לשמוע באינטרקום היה סטטי. הוא נעלם. רוזה קיללה והסתובבה בחזרה לאלן, שאסף את בגדיו מהמקלחת והחל ללבוש אותם. הוא חייך אליה. כעס טשטש את ראייתה וגופה רעד. "למה? למה עשית את זה?" דמעות זלגו על לחייה, חמות וכבדות. "שום דבר אישי, מותק. זה משהו ביני לבין אקסל. תקראי לזה חשבון ישן." "אבל למה? אני לא מבינה. מה לי ולזה?" "היית מושלמת. שיחקת לידיים שלי.