רוזה פקחה את עיניה והביטה בפניו של אקסל. הוא חייך אליה, רק רמז קל לחיוך, אבל זה הספיק כדי לגרום ללבה להמריא. "אני אוהב את הדרך שבה את מגיבה אליי. בוויתור כזה. את לא כמו נשים אחרות. רובן מתאפקות, דואגות איך הן נראות או עושות רק מה שהן חושבות שאני אוהב. אבל את... את כל כך שונה. את מגישה את עצמך אליי על מגש כסף. האמון שלך הוא החלק המדהים ביותר בזה... אני..." רוזה מעולם לא ראתה את אקסל חסר מילים לפני