החיוך נעל מיד מפניה של שרה. היא הביטה לעבר איוון, שהשיב לה במבט חסר הבעה והחזיר את תשומת ליבו אל האוכל שלפניו. הפעם, לא היה לו תיאבון לאכול. "אה, באמת? כמה זמן זה נמשך?" היא שאלה את שון, והחיוך חזר לפניה. "ברור שראית אותי במסיבה. שנינו למדנו באותה מכללה. אנחנו חברים, אני מניח," שון צחק קלות כשמבטו נע משרה לאיוון. הוא הבין שאיוון כבר מסתכל עליו. "אתה צודק..." שרה צחקה. "שניכם למדתם יחד במכללה. איזו