"לא ממש. אני יכולה ללכת לשחות? בבקשה, אמא." עיניים תמימות נעצו מבט באבי. "יום אחר, מלאך שלי, אני מבטיחה." "בלייק קפץ לבקר אתמול, הוא שאל עליך," אמרה אמה במהלך הארוחה. בלייק הוא חבר של אריק, הוא מבקש ממנה לצאת לדייט שוב ושוב והיא סירבה בכל פעם, אבי יודעת שהוא מחבב אותה והוא אמר למשפחה שהוא רוצה לשאת אותה לאישה. לג'ק ולאמה אין בעיה עם זה, אבל גברים הם הדבר האחרון בראש שלה, היא הכניסה גבר אחד בעבר וזה לא הביא לה דבר מלבד כאב. "הוא בחור טוב, אבי, הוא ידאג לך ולאלי. יש לו גם אמצעים." "כסף זה לא הכל, אמא. אני לא אוהבת את בלייק ואני בספק אם הוא אוהב אותי." "תלמדו לאהוב אחד את השני. אל תגידי לי שאת לא מתכננת להתחתן לעולם." "מעולם לא חשבתי על נישואים, אמא, אני אוהבת את החיים שלי כמו שהם, אני לא צריכה גבר שיבוא לסבך אותם." "אביגיל-..." החלה אמה. "אם יש לו כל כך הרבה כסף, למה הוא לא עוזר לג'ק?" "אין לו סוג כזה של כסף," אמרה קייט. "אנחנו צריכים נס." "זה יסתדר, אמא, אל תאבדי תקווה. אני בטוחה שג'ק יבין את זה, הוא איש עסקים חכם." "אני יודעת. תארי לעצמך מה אנשים יגידו אם הבית שלנו יעוקל, אני לא אוכל לשרוד את ההשפלה." "אורח החיים הזה הוא לא הכל, הסתדרנו אז כשאבא היה בחיים וככל שאני זוכרת מעולם לא התלוננת." "אין שום דבר רע ברצון לחיות בנוחות, אביגיל," אמרה קייט. "את גם צריכה לוודא שאת מוצאת גבר שיפרנס אותך ואת אלי." "גבר כמו בלייק אני מניחה," אמרה אבי לאמה. "בדיוק. הוא מחבב אותך, הוא אפילו מוכן לגדל את אלי כבת שלו ולתת לה את השם שלו, לא הרבה גברים יעשו דבר כזה." "שאלת פעם מה אני רוצה, אמא?" "אין צורך, אם זה תלוי בך לעולם לא תתחתני. אלי צריכה שיהיה לה בית דמות אב, את לא יכולה למנוע ממנה את כל הדברים שהיו לך כשגדלת. הדבר המינימלי שאת יכולה לעשות זה לשקול את ההצעה של בלייק." אבי איבדה את התיאבון, היא יודעת שאמה צודקת, אלי צריכה אבא, רק בגלל שלא היה לה סוף טוב עם אלחנדרו לא אומר שהיא צריכה לדחות כל בחור שנקרה בדרכה. "אני אחשוב על זה," היא אמרה. "תישארי לארוחת ערב?" שאלה קייט. אבי הנידה בראשה. "אני צריכה לעצור במאפייה בדרך הביתה ולעזור לאלי עם הפרויקט שלה בבית הספר." "למה שלא תפתחי עוד אחת?" "העניינים רק מתחילים להתרומם עכשיו, אמא, אולי בעתיד." "אני גאה בך, אבי, אני יודעת שלא אמרתי את זה הרבה אבל אני כן. גידלת את אלי לבד בלי לבקש עזרה ממני אפילו פעם אחת, סיימת את הלימודים ועכשיו את עושה את מה שאת הכי אוהבת, אפייה. אני באמת גאה בך." אבי ניגשה לחבק את אמה. "תודה, אמא, זה אומר הרבה." "אני רק רוצה שתהיי מאושרת, כשראיתי אותך כל כך שבורה ואבודה במהלך ההיריון שלך עם אלי כל כך פחדתי שאני הולכת לאבד את שתיכן." אבי יודעת שאמה מתייחסת לאותו זמן כמעט הפילה בגלל שהיא עדיין התגעגעה לאלחנדרו. "אני יודעת שאת כן, אמא, ואני מעריכה את זה, כשיגיע הזמן אני אתחתן." "את מתחתנת, אמא?" שאלה אלי. "עדיין לא, מתוקה, אבל אם אחליט להתחתן, איך זה יגרום לך להרגיש?" שאלה אבי. "אני לא יודעת. יהיה לי אח או אחות, לרוב החברים שלי יש אחים ואחיות." "את רוצה אח או אחות?" אלי הנהנה. "אז אני לא ארגיש כל כך לבד." "אוי, מתוקה." היא נישקה אותה על הראש, עיניה של אבי הצטלבו עם עיניה של אמה, היא יכולה רק לדמיין מה אמה בטח חושבת, למרבה המזל היא לא אמרה כלום. הן בילו עוד שעה עם אמה לפני שחזרו הביתה, אך לא לפני שעצרו בבית הקפה, היה שקט כשהגיעה לשם, רק כמה לקוחות היו בפנים. היא אמרה לאלי לשבת היא מיד תחזור. "אבי," אמרה אמנדה כשראתה אותה. "מה את עושה כאן?" אמנדה מנהלת את המקום כשאבי לא שם, היא עובדת אצל אבי כבר שנתיים, השתיים קרובות מאוד. "השארתי כאן כמה מסמכים, בעל הבית יצטרך אותם בקרוב." "כמה רחוק את בקניית המקום?" "מר אדמס מבקש מחיר מגוחך בהשוואה לכל המקומות האחרים בסביבה, אבל אם אני רוצה לקנות את החנות הזו אז איזו ברירה תהיה לי, הוא נתן לי כמה חודשים אחרי זה הוא ימכור." "מה את הולכת לעשות?" שאלה אמנדה. "כרגע אני לא יודעת אבל אני אחשוב על משהו." אבי לקחה את הניירות. "נתראה ביום שני בבוקר, אני אפתח, אל תדאגי." "לפני שאת הולכת, אישה מתוחכמת מאוד באה מוקדם יותר ושאלה עלייך." "מי זאת הייתה? מישהו שאני מכירה?" "מהלבוש שלה ומאופן ההתנהגות שלה, הייתי אומרת שהיא עשירה אפילו המכונית שהיא נהגה בה דיברה בעד עצמה." אבי לא מכירה אנשים בעלי פרופיל גבוה אמה אולי לא, היא מעדיפה לשמור על החיים שלה פשוטים ומחוץ לתקשורת בגלל זה אין לה הרבה חברים. "אני בקושי מכירה מישהו עשיר, אמנדה, בקושי יש לי חברים מלבדך. את בטוחה שהיא שאלה עליי?" "אביגיל יאנג, זאת את נכון, השלט מחוץ לבית הקפה אומר 'עוגות ומאפים של אבי' לא?" "כן, כן הבנתי את הנקודה שלך. מה היא רצתה ומה השם שלה?" "גברת אלברז. מצלצל מוכר?" אבי הנידה בראשה. "כנראה שהעוגה והפינוקים הטעימים שלך עוררו לא מעט סערה בקרב העשירים. היא רצתה כמה עוגות, מאפים, מאפינס וטארטים יש רשימה שלמה." "כבר יש לנו הכל כאן." "היא רוצה שתאפי את זה אישית בשבילה. הנה הרשימה." אמנדה מסרה לה אותה. "זה צריך להיות מוכן עד יום רביעי." "מה!" אבי נדהמה. "כל כך בקרוב, לא נוכל לבצע הזמנה ענקית כזו עד אז." "אה, הזכרתי שהיא נראית כמו אישה שלא מקבלת לא כתשובה." "וואו.. תודה אמנדה, אני אקפיד לא לשכוח את פיסת המידע הזו." "זו ההזמנה הכי גדולה שלנו אי פעם, אני יודעת שאת יכולה לעשות את זה חוץ מזה יש לך אותי כדי לעזור לך. היא אמרה שהיא תחזור ביום שני כדי לראות אותך כדי לתת לך פרטים נוספים על הכל." "בסדר. בפעם הבאה תתקשרי אליי לפני שאת לוקחת הזמנות גדולות כאלה, אנחנו עם כוח אדם מצומצם כפי שהוא ועכשיו אני לא יכולה להרשות לעצמי לשכור עוד אנשים." "מבטיחה. אפשר להביא לך משהו?" "לא, אני צריכה ללכת, פשוט באתי לקחת את זה." אבי נופפה לה בקובץ. "נתראה." בבית היא בישלה ארוחת ערב ועזרה לאלי בשיעורי הבית שלה, בית שני חדרי השינה הקטן הזה היה ממש נעים לשתיהן. סלון חדר אמבטיה ואז הגיע המטבח עם אי קטן באמצע שבו הן יכולות לאכול. אבי אהבה את החיים שלה, אמה צדקה לגבי דבר אחד אם זה היה תלוי בה היא לעולם לא הייתה מתחתנת. הגבר האחד שהיא חשבה שהיא תבלה איתו את שארית חייה לא היה כאן ולעולם לא יהיה, אף גבר לא יכול לתפוס את מקומו לא משנה אם הוא אוהב מישהי אחרת או לא. הוא בטח נשוי עכשיו ויש לו ילדים עם אשתו אבי מעולם לא טרחה לקרוא עיתונים או לצפות בחדשות כדי לקבל מידע עליו, היא ניתקה אותו מחייה וזה יישאר ככה. "יאללה, מתוקה, הגיע הזמן לישון," אמרה אבי כשהרימה את ספרי הציור של אלי מהשולחן.