"בטח, תלכי אחריי." אבי עמדה לקחת אותה בחזרה למשרד הקטן שלה כששמעה את אלחנדרה קוראת לה. היא הסתובבה כדי לפנות אל בתה, אלי, שרצה ישר לעברה עם חיוך ענק על פניה. "אמא, קיבלתי שוב ציון א' בספרדית. גברת לופז אמרה שהיא גאה בי, אני היחידה בכיתה שקיבלה ציון א', זו הפעם השלישית." אבי התכופפה לגובה שלה וחיבקה ונישקה אותה. אלי נתנה לה את התעודה כשהן התרחקו. "אמא כל כך גאה בך, מותק, ילדה חכמה שלי. את מצטיינת בצורה מושלמת." "אז זה אומר שאני יכולה לקבל את השייק האהוב עליי, מכיוון שהייתי ילדה כל כך טובה?" "בטח שאת יכולה, מלאכית שלי, אבל דודה אמנדה תשמור עלייך לכמה דקות, לאמא יש עבודה לעשות." "אוקיי. אני אוהבת אותך, אמא." "אני אוהבת אותך יותר, מותק." אבי הבחינה שגברת אלברז בוהה באלי בהשתאות, פניה השתנו. אם אבי לא הייתה מכירה אותה טוב יותר, היא הייתה אומרת שהאישה המומה, פניה החווירו. במבט חטוף לסופיה, גם היא נראתה בהלם. אבי קיוותה שהן בסדר, היא עמדה לשאול מה קרה, אבל גברת אלברז התקדמה והתכופפה לגובה של אלי, והפתיעה את אביגיל, היא הושיטה יד ונגעה בעדינות בלחי של אלי. אבי שמעה את הנשיפה הרכה שנשמעה כשנגעה באלי. ואז היא אמרה משהו בספרדית שאבי לא שמעה. "מי זאת לוסיה?" שמעה אבי את אלי שואלת את האישה. אבי יכולה לשמוע ולהבין את השפה, אבל בכל הנוגע לדיבור, היא עדיין לומדת. "זאת סבתא רבא שלי," היא ענתה לשאלתה של אלי בחיוך חם. אבי הבחינה שהיא עדיין לא הרפתה מאלי. "גברת אלברז? הכל בסדר?" שאלה אותה אבי. היא קמה במהירות ופנתה לאבי. "כן יקירתי, הכל בסדר." מבטה נחת שוב על אלי. "מה השם שלך, מותק?" היא שאלה את אלי באנגלית. "אלחנדרה," אמרה אלי בגאווה. "את בהחלט תחיי בהתאם לשמך," אמרה לה גברת אלברז. "היא הבת שלך?" היא התייחסה לאבי. "כן." "בת כמה היא?" "חמש שנים," ענתה אבי. "אמנדה, אכפת לך לקחת את אלי לכמה דקות?" אמנדה הנהנה בראשה, ובקרוב הן היו לבד. "היא יפהפייה. אם לא אכפת לך שאשאל, מי האבא שלה?" אבי שקלה לשקר לה, אבל האישה נראתה כנה, ישרה ומסיבה מוזרה כלשהי אבי סמכה עליה. "אלחנדרו," אמרה אבי. "אלחנדרו פרז." האם היא פשוט שמעה אותה שואפת אוויר בכבדות? אבי דחתה במהירות את המחשבה, זה לא כאילו שהאישה תכיר את אלחנדרו. היא כחכחה בגרונה לפני שדיברה. "האם הוא מעורב בחייה?" "דברים לא הסתדרו בינינו," אמרה אבי. "אז החלטנו ללכת בדרכים נפרדות." גברת אלברז בהתה בה במשך זמן מה וזה גרם לאבי להרגיש לא בנוח. "את בטוחה שהכל בסדר?" "ראיתי אותה מחזיקה דרקון," אמרה גברת אלברז במקום זאת. "כן, היא אוהבת דרקונים, זה הצעצוע האהוב עליה." אבי ראתה את גברת אלברז מחווירה. לשנייה אבי חשבה שהאישה תיפול, אבי תפסה בעדינות את מרפקה והובילה אותה לשולחן פתוח סמוך, אחר כך הביאה כוס מים והגישה לה. "תודה אביגיל, הסוכר שלי קצת נמוך ולכן הרגשתי סחרחורת," שיקרה מריאנה. "אני יכולה להביא לך משהו?" שאלה אבי בדאגה. "לא, אני בסדר, בואי נדון במה שבאת עליו." אבי הנהנה בראשה, בחמש עשרה הדקות הבאות אבי הקשיבה למה שהיא רוצה ולא רוצה. היא נתנה לאבי את הכתובת לאן היא צריכה להעביר את זה. אבי תהתה מדוע היא צריכה להביא את זה, בטח שהם יכולים לשכור מישהו שיבוא לאסוף את זה, אבל אבי לא שאלה, מה שהלקוח רוצה הם מקבלים. היא גם העבירה את התאריך ליום חמישי אחר הצהריים. "אני אראה אותך בקרוב אביגיל," היא אמרה כשהן סיימו. אבי הנהנה בראשה. "תודה לך על ההזדמנות גברת אלברז." "בבקשה תקראי לי מריאנה, יש לי הרגשה שניפגש לעתים קרובות למדי." אבי קימטה את מצחה למשמע האמירה הזו לפני שהספיקה לענות הן כבר מזמן הלכו, היא המשיכה בעבודתה. מריאנה.... "האם זה היה בדמיוני או שהילדה הזאת נראית בדיוק כמו סבתא רבתא שלנו?" שאלה סופיה את אמה בדרכן הביתה. "היא כן," ענתה מריאנה. "האם יכול להיות שאחי הוא האבא שלה?" "זה מה שאני מתכוונת לגלות ולא מילה על זה לאלחנדרו עד שאני אלמד את האמת על מה שקרה. ברור שהם מכירים אחד את השני אבל נפרדו בתנאים רעים ואני רוצה לדעת למה?" "אני חייבת לומר שהיא כל כך חמודה, אפילו יש לה את השיער של סבתא רבתא וצבע העור שלנו, הדרך שבה היא דיברה ספרדית כל כך שוטפת הפתיעה אותי עוד יותר. ואם אני זוכרת נכון אחי גם אהב דרקונים כשגדל, עד כדי כך שיש לו אחד מקועקע על הגב שלו." מריאנה מסכימה שלילדה הקטנה הזאת יש הרבה קווי דמיון עם אלחנדרו מה שגורם לה לתהות אם זאת לא הבת שלו, האם יכול להיות שיש לה נכדה בת חמש שנים שהיא מעולם לא ידעה עליה...? אביגיל..... אבי בדיוק השכיבה את אלחנדרה לישון, מחשבותיה חולפות על האופן שבו מריאנה התלהבה מאלי כאילו היא מכירה אותה, החיבה שהיא הרעיפה עליה הפתיעה את אבי. היא משכה בכתפיה וטיפסה למיטה, היא לא צריכה לחשוב יותר מדי על המצב, אלי ילדה יפה כל מי שפוגש אותה בפעם הראשונה אומר זאת. היא פתחה בעדינות את מגירת השידה שלה והוציאה את תמונת המצב שלה ושל אלחנדרו, מחשבותיה נודדות חזרה לאותו יום. הוא הוציא אותה למסעדה זולה לדייט השלישי שלהם, היה תא צילום בתוך המסעדה, איכשהו היא שכנעה אותו להצטלם איתה, היא אף פעם לא באמת הבינה למה הוא כל כך התנגד לצלם את עצמו. היא לקחה את התמונות ותחבה אותן לכיס האחורי של הג'ינס שלה בדרכם הביתה, חמישה בחורים תפסו אותם בפינה בסמטה. הם דרשו ממנה ומאלחנדרו לתת להם את הכסף שלהם וכל דבר בעל ערך, הוא נתן להם את הכסף האחרון שלו, בחור אחד רצה את התליון שלה אבל היא סירבה, בהיסח הדעת היא נגעה בשרשרת על צווארה. אלחנדרו אמר שזה בסדר, הוא יקנה לה אחרת אז היא הסכימה, היה בחור אחד שבהה בה כל הזמן ונתן לה עין, בדיוק כשעמדו לעזוב הבחור תפס את פרק ידה ומשך אותה בחוזקה אליו. "מה דעתך שאני ואת קצת נהנה," הוא נהם באוזנה, אבי נרתעה בגועל ונאבקה להשתחרר בהצלחה מועטה. "עזוב אותה," אמר אלחנדרו. "קיבלתם מה שרציתם." "לא אחי, היא יפה ואני לא אתנגד לקבל חתיכה ממנה. מה אתם אומרים חבר'ה." החברים שלו צחקו. "אני לא הולך להגיד לך שוב. עזוב אותה." אבי מעולם לא שמעה את האזהרה הקטלנית בקולו של אלחנדרו, וגם לא רשמה לעצמה מתי הוא היכה את הבחור שנגע בה, היא יכלה רק לבהות בהלם כשהוא היכה את כולם מכה אחר מכה, כש אחד מהם הוציא סכין ודקר אותו בכתף על גבו, אבי כמעט התעלפה כשראתה את הדם נוטף מכתפו אבל למרות זאת אלחנדרו המשיך להילחם כאילו הוא לא... לא יכול להרגיש שום כאב. כשכל החמישה שכבו פרושים על הרצפה כשדם זורם להם מהאף והפה הוא שלף את התליון שלה והדק אותו סביב צווארה, באשר לכסף הוא השאיר אותו ואמר שלשרשרת יש יותר ערך סנטימנטלי מכל דבר אחר. היא בכתה באותו רגע והוא נישק כל דמעה והבטיח לה שהוא לעולם לא יאפשר לאף אחד לפגוע בה. היא החזירה את התמונה למקומה ואנחה, היו לה רגעים מדהימים איתו, היא הייתה נותנת הכל כדי לבנות חיים איתו ועם אלי, היא יודעת שהוא היה אבא נהדר. היא נגעה קלות בתליון זה הדבר היחיד שיש לה שהוא נתן לה, הדבר הטוב היחיד שמזכיר לה את הימים המיוחדים שלהם ביחד אחרי כל השנים האלה היא עדיין עונדת אותו, יש תמונה שלהם בתוכו אבי גם שמה תמונה של אלי בתוכו היא לנצח תישא אותם בליבה לא משנה מה יקרה. אלחנדרו..... אלחנדרו לחץ את ידו של האיש על פני השולחן, הוא רשמית הבעלים השותף החדש של תכשיטי גרנר אינפיניטי, עורכי הדין שלו יערכו את נייר העבודה הסופי ואז הכל יהיה רשמי. "מצפה לעבוד איתך אלחנדרו," אמר ג'ק. "גם אני. יש לי כמה רעיונות שהייתי רוצה להעביר אותך לגבי המותג, העוזרת שלי תתקשר אליך כדי לקבוע פגישה."