שש שנים לאחר מכן..... "אלחנדרה מותק, נו בא נזוז או שנאחר לארוחת הצהריים עם סבתא." אביגיל תפסה את התיק שלה על המיטה. "אני באה אמא, אני לא מוצאת את דינו הדרקון שלי." אמרה בתה בת החמש. "איפה השארת אותו פעם אחרונה מותק?" היא שאלה ונכנסה לחדרה. "הוא היה על המיטה שלי." "אולי הוא נפל, בדקת מתחת למיטה?" אבי התכופפה לחפש אותו ומצאה אותו שוכב מתחת למיטה. "הנה." היא אמרה והושיטה לה אותו. "תודה אמא." "הכל בשבילך מלאכית שלי." אלחנדרה חיבקה אותה. "את מוכנה לראות את סבתא שלך?" "כן. אני אוהבת לבלות עם סבתא, למה אנחנו לא עוברים לגור קרוב אליה?" "אנחנו כבר קרובות אליה, לוקח לנו רק חמש עשרה דקות להגיע לשם." "זה מרגיש כמו נצח." אמרה אלחנדרה, אבי חייכה. "כנסי לאוטו ואל תשכחי לחגור חגורת בטיחות." עד מהרה הן היו על הכביש. אמה נישאה בשנית לאחר מות אביה, הוא נפטר לפני שאלחנדרה נולדה, בזמן שהיא הייתה בחודש השמיני להריונה. כשאלי הייתה בת שנתיים אמה פגשה את ג'ק והתחתנה איתו, הם עברו לסן פרנסיסקו לאחר החתונה, אבי יכולה לראות שהם אוהבים זה את זה מאוד ואמה מאושרת מאוד עם ג'ק, הוא מתייחס אליה כמו שצריך. יש לו רשת חנויות תכשיטים משלו, הם שוהים בדרום השוק, מקום שרק העשירים יכולים להרשות לעצמם לשהות בו. אלי והיא שוהות ברוס אליי, המקום והשכונה בטוחים, אם כי זה לא היה בדירוג הגבוה ביותר, זה מה שהיא יכולה להרשות לעצמה, אפילו בתי הספר הם במחיר סביר ואבי אוהבת לשהות שם, האנשים נחמדים וידידותיים, כמעט כולם מכירים את כולם, כשהיא פתחה את המאפייה שלה לפני שלוש שנים כולם קיבלו אותה בחום. מאז היא מאושרת וחיה את חייה עם בתה, היה זמן כמעט וויתרה על החיים, אבל היא לא עשתה זאת כשעלי נולדה הכל השתנה, משם אבי נשבעה להגן ולעשות הכל עבור בתה. אלחנדרו שבר את ליבה, אך למרות הכל היא יצאה טובה וחזקה יותר, ביום שעזבה את סיאטל היא עזבה אותו יחד עם ליבה ולא הביטה לאחור. איפה הוא? מה הוא עושה? אין לה מושג ולא אכפת לה, הוא שיקר לה במשך שנה שלמה גרם לה להאמין שהם יבלו את חייהם ביחד לנצח, ואפילו רמז על העובדה שהוא רצה ילדים, זו הסיבה שאבי הפסיקה לקחת גלולות למניעת הריון כדי שיוכלו להתחיל את המשפחה הזאת... אבל הכל היה שקר, על כך היא לעולם לא תסלח לו. הבית שג'ק ואמה שהו בו היה די גדול, אבי לא מצליחה להבין מדוע הם גרים בבית כה גדול מכיוון שלג'ק יש רק ילד אחד, בן, והוא עובד לצד אביו. בבית שישה חדרי שינה, חמישה וחצי חדרי אמבטיה, חדר עבודה, פינת טרקלין, סלון, חדר אוכל וחדר משפחה פרטי, בחוץ בפאטיו הייתה פינת מגורים חיצונית עם אזור ברביקיו, בריכה ענקית עם בריכת ספא נפרדת גם כן. אלי פשוט אוהבת לשחות בכל פעם שהן מבקרות את סבתה שלה כי אין להן בריכה בבית. אמילי עוזרת הבית פתחה להן את הדלת, נכנסה לתוך הלובי וסגרה את הדלת מאחוריהן. "שלום אמילי." "גברת יאנג, אלחנדרה המתוקה. אמא שלך מחכה לך בחוץ ליד הבריכה." "אמילי בבקשה תקראי לי אבי, אנחנו מכירות כבר זמן מה." "בסדר. אבי." היא חייכה. "מה דעתך שאכין לך מילקשייק מועדף." היא אמרה לאלי. "כן בבקשה!" היא קראה. "קודם כל בואי נברך את סבתא." אמרה אבי לבתה, אמה הייתה שוכבת על כסא נוח מתחת למטרייה וקוראת אחד מספרי הרומנטיקה הרבים שלה עם כוס יין לידה. "יום טוב אמא." היא בירכה את אמה. "את מאחרת." אמרה קייט גארנר, מבלי להרים את עיניה מהספר שלה. "סבתא!" אלי קפצה עליה. "התגעגעתי אלייך." קייט חיבקה את נכדתה בחיבוק חם ואוהב. "גם אני התגעגעתי אלייך דלעת." היא נישקה את שני לחייה. "רוצה לספר לי למה את ואמא שלך מאחרות." "לא מצאתי את דינו אז אמא עזרה לי לחפש אותו." "דינו הדרקון שלך." שאלה קייט, היא הנהנה. "מצאת אותו?" "כן, אמא מצאה אותו." אלי זזה מחיקה. "לאן את הולכת." "דודה אמילי מכינה לי מילקשייק." אמרה אלחנדרה לפני שרצה למטבח. "איפה ג'ק ואריק?" שאלה אבי. "הם יצטרפו אלינו לארוחת הצהריים." "לא. הם יאכלו ארוחת צהריים עם שותף עסקי חדש." ענתה קייט. "אמא. מה קורה? במהלך הימים האחרונים את מתנהגת מוזר. את בסדר. רבת עם ג'ק." קייט נאנחה עמוקות ולאחר זמן מה היא פנתה לבתה. "לעסק של ג'ק יש בעיות כלכליות אבי, בלילה השני שמעתי אותו ואת אריק מדברים על זה בחדר העבודה שלו. זה רע אם הם לא ימצאו משקיע בקרוב נהיה ברחובות בלי כלום." עיניה של קייט התמלאו בדמעות אבי הלכה לשבת ליד אמה. "למה אמא לא אמרה כלום?" "לא, אני לא עומדת להטריד אותך עם הבעיות שלנו." "אמא. אנחנו תמיד מדברות על הכל לא משנה כמה זה רע." "אנחנו כן? אני עדיין מחכה שתגידי לי מי האבא של אלי, אחרי כל השנים האלה את לא חושבת שיש לי זכות לדעת. נאבקת כל כך קשה איתה, אפילו עבדת במשרה חלקית בזמן שעדיין היית בבית הספר כדי לתמוך בה." אבי שתקה. "אני מצטערת מותק, אבל אני מודאגת זה הכל." "זה בסדר אמא אני מבינה." "מי הוא?" שאלה קייט. "מי זה מי." "האבא של אלחנדרה אבי." "אמא בבקשה אני לא רוצה לדבר על זה, זה קרה לפני הרבה זמן." אבי קמה והתבוננה בנוף היפה שלפניה. "מתי תדברי על זה. אלי גדלה היא תרצה לדעת מי האבא שלה, מה תגידי אז." היא משכה בכתפיה. "אני אתמודד עם זה כשהזמן הזה יגיע." "הוא צריך לעזור לך לטפל בה, וביום שאגלה את שמו אני אישית אשאל אותו למה הוא מעולם לא טרח לגבי הבת שלו." "בדיוק למה אף פעם לא אמרתי לך את השם שלו אמא." אבי פנתה לאמה. "אנחנו בסדר המאפייה מרוויחה מספיק כדי שנוכל לשרוד. אנחנו מאושרות אנחנו לא צריכות שום דבר אחר ואנחנו בהחלט לא צריכות נדבות מאף אחד." "אלחנדרה צריכה להכיר את אביה אני יודעת שהיא בטח שאלה אותך עליו לא ככה." אבי שמרה על שקט. "ובכן היא שאלה אותי בשבוע שעבר ואמרה שאת לא רוצה לספר לה. היא אפילו שאלה למה יש לנו שיער חום בזמן שיש לה שיער שחור." אבי עצמה את עיניה בחוזקה, לאלחנדרה אולי יש את העיניים שלה אבל את גוון העור וצבע השיער שלה היא קיבלה מאביה למעשה לאלי אין שום דבר מהמשפחה שלהן היא הבת של אביה. "למה נתת לה את השם אלחנדרה? למה היא לוקחת שיעורי ספרדית, אף אחד במשפחה שלנו לא מדבר ספרדית ובכל זאת אלחנדרה שולטת בה מאוד." "אמא בבקשה אם הייתי יודעת שתעלי את העבר הייתי נשארת בבית." "את לא יכולה לברוח משלך אבי, במוקדם או במאוחר זה יחזור לרדוף אותך." אבי הודתה בשקט לאמילי על כך שהגיעה עם אלי באותו רגע. "ארוחת הצהריים מוכנה גברת גארנר?" אמרה אמילי. "תודה אמילי. נהיה שם בקרוב. "סבתא אני לא רואה את סבא או דוד אריק." שאלה אלי. "הם בעבודה מותק." "בשבת, אמא אף פעם לא עובדת בשבת." "הייתה להם עבודה חשובה לטפל בה. בואי נלך לאכול אני בטוחה שאת בטח רעבה."