"אני לא יכולה להישאר עוד קצת, בבקשה אמא? אין לי מחר בית ספר." "טוב. עוד חמש דקות." "תודה אמא, את הכי טובה." אבי חייכה, בתה היא הדבר הטוב היחיד בחייה, האדם היחיד שנותן לה מוטיבציה, שהופך את היום שלה לטוב או לרע עם חיוך על פניה, היא הייתה אסירת תודה על אלי. מאוחר יותר באותו לילה, כשאלחנדרה ישנה, היא ניגשה לארון שלה והוציאה את היומן שהיא כותבת בו כל יום על חייה של אלי. היא הכינה אותו זמן קצר לאחר שכמעט הייתה לה הפלה, במקום להדחיק את רגשותיה היא כתבה אותם כאן. כל חייה של אלחנדרה נמצאים בספר הזה, מהרגע שהיא הייתה בהריון ועד הלידה ובמשך כל חמש השנים שלה. אבי חשבה שהיא תיתן את הספר הזה לאלחנדרו כשאלי תהיה בת חמש, אבל היא לא יכלה. יום ההולדת החמישי של אלי היה בחודש שעבר, אבל אבי עדיין לא הצליחה לגרום לעצמה לחפש אותו ולספר לו על בתו, ברור שהכאב והפגיעה עדיין היו שם. לא עובר יום בלי שהיא כותבת ביומן על חייה של אלי, לפעמים היא מרגישה אשמה על כך שהיא מרחיקה אותם זה מזה, במיוחד כשאלי רוצה לדעת מי אבא שלה... אולי יום אחד היא תהיה חזקה מספיק כדי לספר לבתה את האמת. עד אז זה יהיה הסוד הקטן שלה, ואסור שיימצא את היומן הזה. עד כה אבי הצליחה להרחיק אותו מאמה והיא צריכה להמשיך לעשות זאת אם היא לא רוצה שאמה תדע את שמו של אלחנדרו. היא מכירה את אמה היטב, היא תצוד אותו ותדרוש ממנו לקחת אחריות על נכדתה, קייט גרנר אולי נראית שברירית מקרוב, אבל אמה רחוקה מכך. במיוחד אם היא נסערת או כועסת, אז היא לא סובלת שטויות של אף אחד. אבי חייכה ועלה למיטה. אלחנדרו.... אלחנדרו הביט החוצה מחלון משרדו, הוא מותש, הוא גם יודע שבעבודה שלו אין מנוחה. מאז שאביו לקה בהתקף לב לפני שש שנים, הוא מעורב מאוד בחברה שהוא הקים עם אביו, תכשיטי אלברז ושות', כשהיה בן עשרים. בבעלותם גם מכרות יהלומים וזהב, הידועים בשם קבוצות אלברז, הוא אף פעם לא בבית, הוא עסוק מדי בניהול העסק הרב מיליארדי הזה, זה הצלחה וכך זה כבר כמה שנים, הוא פתח את המטה החדש שלו לתכשיטי אלברז ולכן עבר לסן פרנסיסקו לפני כמה חודשים. אחיו עוזר בעסק, אבל הוא לקח לאחרונה חופשה כי אשתו נמצאת בחודש האחרון להריונה, מה שמשאיר את אלחנדרו עם פי שלושה עבודה, לא שהוא מתלונן, זה לא כאילו יש לו מישהו שמחכה לו בבית. אמו תמיד מטרידה אותו שיתחתן מכיוון שהוא הבכור מבין שלושת האחים, אחותו מאורסת, החתונה שלה תתקיים בעוד חודשיים, בגיל שלושים ואחת הוא הסתובב בעולם, חייו הם רק ליהנות ולא להתיישב. היו לו אינספור נשים במיטתו, כולן ניסו לגרום לו להתחתן, אבל הוא סירב. הייתה רק אישה אחת שהוא רצה להתחתן איתה, אישה אחת שהוא היה מוכן לוותר על הכל בשבילה, אישה אחת שהוא חשב שהוא אוהב, אבל ברור שהוא רימה את עצמו כי בשבילה זה לא אומר כלום. הפגישה עם אביגיל שינתה את חייו, החיוך שלה היה מאיר את עולמו, בנוכחותה הוא היה שוכח הכל מלבד לגעת בה, לחבק אותה ולעשות אהבה איתה. הוא רצה לבלות איתה את שארית חייו, אז הוא בחן אותה לאורך מערכת היחסים שלהם שנמשכה שנה כדי לראות איזה מין אדם היא, אם היא רק רודפת אחרי כסף או משהו אחר. הוא אמר לה ששמו אלחנדרו פרז במקום אלחנדרו אלברז, פרז היה שם הנעורים של אמו. ברגע שנשים שמעו מי הוא, הן דאגו להישאר בסביבה, לכן איתה הוא ניסה גישה אחרת, כדי לראות את טבעה האמיתי, אז הוא העמיד פנים שהוא בחור נאבק שאין לו הרבה, שלמשפחתו אין כלום וזה היה בדיוק ההפך בזמן שהוא פגש את אביגיל, הוא כבר היה עשיר. היא נשארה לצידו למרות שהוא העמיד פנים שאין לו כלום, היא נהגה להקל על כל מצב לא משנה כמה הוא גרוע, ולעודד אותו לעולם לא לוותר. הוא התאהב בה, בגלל האדם הלא אנוכי שהיא הייתה, שאכפת לה מאחרים לפני עצמה. הוא התאהב בה... הוא שלא האמין באהבה באמת התאהב, בלי לבזבז זמן הוא ידע שהוא חייב להתחתן איתה, להקים איתה משפחה כדי שאף גבר לא יוכל לתבוע עליה. משפחתו רצתה שהוא יתחתן עם אישה אחרת מסיבות עסקיות, אבל הוא אמר לא, הוא עומד להתחתן עם מישהי אחרת, כמובן שהם לא קיבלו את החדשות טוב, אלחנדרו אפילו רב עם אביו באותו יום, זה הסתיים בכך שאביו לקה בהתקף לב. מאז אביו מרותק לכיסא גלגלים ולוקח תרופות ללב, הוא היה מוכן לוותר על הכל כדי לבנות איתה חיים, אפילו להתנגד למשפחתו רק כדי להיות איתה, בשביל מה... בשביל כלום. לא משנה מה היה להם ושיתפו, זה לא שינה לה, לכן היא יכלה להחליק מכתב מתחת לדלת של הדירה הקטנה שהם חלקו, ולומר לו שהיא המשיכה הלאה ומצאה מישהו אחר והוא לא צריך לנסות למצוא אותה. זה היה זה, משם הוא מעולם לא הביט לאחור, מעולם לא ניסה למצוא אותה או לחפש אותה. אחריה הוא יצר לעצמו אורח חיים של פלייבוי, מעולם לא נשאר עם אישה אחת לאורך זמן, רק מספק את צרכיו כגבר ולא מעורב רגשית. זה עבד עד כה, כל הנשים שהוא שוכב איתן חיפשו רק זמן טוב והוא נותן להן בדיוק את זה, בלי מחויבויות, אלחנדרו יודע שהן אוהבות לבזבז את הכסף שלו ואת כל המתנות והתכשיטים שהוא קונה להן, לא שזה מפריע לו, בסופו של דבר זה מצב של win-win לכולם. הוא בדק את שעון היד שלו, כמעט אחת עשרה, קיארה, החברה האחרונה שלו, בטח מחכה לו בפנטהאוז שלו, הם היו אמורים לאכול ארוחת ערב, אבל הוא שכח, ברגע שהוא מתחיל להתמקד בעבודה, כל השאר הופך להיות משני. הוא ראה שלוש שיחות שלא נענו ממנה בנייד שלו, אחר הצהריים כשסעד ארוחת צהריים עם ג'ק גרנר הוא השתיק את הנייד שלו, בכל פעם שהוא עושה עסקים הוא שונא להיות מופרע. הוא שמע הרבה דברים טובים על האיש, אלחנדרו יודע שגם בבעלותו חנויות תכשיטים, אבל בשנה האחרונה העסק נאבק כלכלית ואם הם לא ימצאו משקיע בקרוב הם יגישו בקשה לפשיטת רגל, לכן הוא פנה לאלחנדרו עם הצעה והוא חייב לומר שהיא טובה ושווה את הסיכון, ג'ק אפילו מוכן למכור לו את חמישים האחוזים שלו, זה תפס את אלחנדרו לא מוכן, אבל זה גם הראה שהאיש נואש ואם הוא פנה אליו אז זה אומר שאף אחד אין לו את הסכום שהוא צריך מלבד אותו, כבר יש לו כמה רעיונות לגבי מה הוא יעשה ברגע שהוא יוכל להיות הבעלים של החברה הזו עם החישובים והמומחיות שלו הוא יכול לגרום לעסק הזה לפרוח תוך שישה חודשים. הוא כל כך בטוח. הוא אמר לג'ק שהוא יחזור אליו תוך כמה ימים. הוא יודע שהוא יהיה הבעלים של מחצית מהחברה הזו ברגע שהוא יעשה זאת הוא יהפוך אותה, יהפוך אותה לטובה יותר ממה שהיא הייתה, אין דבר שהוא נהנה ממנו יותר מאתגר, הוא לקח את הז'קט שלו ויצא. אביגיל.... אבי התעוררה ביום שני בבוקר מאוחר, היא בקושי עצמה עין, מחשבות על אלחנדרו המשיכו להפריע למחשבותיה. היא הסתובבה בבית על טייס אוטומטי, הכינה את ארוחת הבוקר של אלי והכינה את קופסת האוכל שלה. היום תורה לפתוח את בית הקפה, השעה שבע והיא עדיין בבית, בעשר אחרי שבע היא תפסה את מפתחות המכונית ותיקה, הוציאה את אלי החוצה, נעלה ובקרוב הן נעלמו. כשהיא הגיעה לבית הקפה כבר עמדו כמה אנשים וחיכו בחוץ, חלקם פשוט אוהבים את קפה הבוקר שלהם עם סופגנייה או מאפין, ברגע שהיא פתחה את הדלתות כולם הסתערו פנימה, למרבה המזל אמנדה הגיעה מוקדם ועזרה לה לשרת את כולם. אבי תוהה אם הם אפילו יספיקו להזמנה של גברת אלברז בזמן, עם ההרגשה שלה מיטה היא כל מה שהיא צריכה ברגע זה. היא הזמינה מרכיבים נוספים לכל מה שהם הולכים לאפות אם ההזמנה הזו תהיה מוכנה עד יום רביעי הם יצטרכו להתחיל היום ולהשקיע שעות נוספות כדי להשלים אותה. היום עבר מהר כנראה בגלל שהיא לא הרגישה אותו, גברת אלברז עדיין לא הגיעה ואבי תהתה אם היא תגיע בכלל, כמעט הגיע הזמן לאסוף את אלי מבית הספר אז היא שאלה את אמנדה אם לא אכפת לה. "בטח שלא. יש חדשות?" "לא, אבל השעה רק שתיים וחצי. אני לא רוצה להסתכן בלעזוב רק כדי לגלות שהיא מגיעה ואני לא כאן, היא ביקשה אותי באופן אישי." "בסדר, תני לי ללכת, יש משהו שאני צריכה להביא בדרך." "לא. כבר הזמנתי תוספת למה שנצטרך." כשאמנדה הלכה היא העסיקה את עצמה בבדיקת הרשומות הפיננסיות של בית הקפה, המקום עושה טוב בחמשת החודשים האחרונים, הרווחים עלו אם הדברים ימשיכו ככה היא תוכל לשכור מישהו במשרה חלקית שיעזור בסופי שבוע. הדברים שהיא הזמינה הגיעו, היא שמחה שככל שהם יתחילו מוקדם יותר כך ייטב, לא הרבה אחרי אישה בגובה ממוצע הסתובבה לתוך בית הקפה יחד איתה הייתה אישה צעירה עם שיער זהב דבש, גוון עור זית, לאישה המבוגרת היה שיער שחור. אבי יכולה לראות שאמנדה לא הגזימה כשאמרה שיש להן כסף. הן היו לבושות בקפידה בבגדי מעצבים מכף רגל ועד ראש, האיפור שלהן מונח בצורה מושלמת, עגילי יהלומים ושרשראות עטופים על צווארן ואוזניהן. צמד אם ובת אבי ניחשה שהן יפות ואלגנטיות הן חייבות להיות מוערכות מאוד בקרב המעגל החברתי שלהן וכל שאר האנשים העשירים האלה. ברור שיש להן כסף למה לבקש ממנה לעשות קייטרינג, אבי העלתה את החיוך הטוב ביותר שלה וניגשה לברך אותן. "גברת אלברז." היא אמרה והושיטה את ידה. "מיס יאנג." היא השיבה באנגלית מושלמת אבי יכולה לשמוע מהמבטא שלה שהיא ספרדייה. "נעים להכיר." "התענוג כולו שלי, בבקשה תקראי לי אביגיל." "כפי שתרצי. זו בתי סופיה." אז צדקתי אבי חשבה. "נעים להכיר סופיה." היא לחצה את ידה של אבי בלי לומר דבר. "נוכל לדבר בפרטיות." היא שאלה והסתכלה סביב אחר מקום פתוח.