"לא!" אמרה בתקיפות. "זה בטח, הוא בטח שונא אותי, גם אני הייתי שונאת את עצמי אם הייתי במקומו. איך את יכולה לעמוד שם ולדבר איתי כשאת יודעת שאני אחראית למצבו של בעלך?" "כי זו לא אשמתך וגם לא אשמתו." מריאנה ניגשה אליה ותפסה את ידיה בידיה. "את אישה טובה, אביגיל, לא פלא שהבן שלי התאהב בך. אני לא מבקשת הרבה, כל מה שאני רוצה זה לבלות קצת זמן עם הנכדה שלי, זה הכל. אני רוצה להכיר אותה." "אלי... הו, מתוקה שלי