"מה?" קן נפער. הוא הביט באביו. "אבא, אני לא הורג." אביו הביט בו וחש רחמים על מצבו. הוא לא הצליח להוציא מילה. מלאך המוות עף סביב קן כדי להטיל את הקללה. "אז אחרי 15 שנים אנושיות, יינתנו לך שנתיים אנושיות לגרום לאדם להתאהב בך. תן לי את הלב! אתה תינצל ולא אקח את חייך!" הוסיף מלאך המוות ורוח שחורה וחזקה עטפה את גופו של קן בזמן שמלאך המוות עף סביבו. לאחר מספר שניות, מלאך המוות נעלם והרוחות השחורות החזקות פסקו גם כן. קן נפל על ברכיו על הרצפה כשעיניו פעורות לרווחה. אביו ניגש אליו והתכופף כדי להגיע לכתפיו. המלך הניח את ידיו על כתפיו והביט בפניו של קן. "קן, פשוט איכזבת אותי. אבל אני לא אשנה את דעתי לגבי היותך היורש שלי." הוא אמר בקול רגוע. קן הביט בו ועיניו החלו לדמוע. "אבא, מצטער לאכזב אותך. לא ציפיתי לזה. אבל אני לא רוצה להרוג אדם חף מפשע." אמר קן תוך כדי התייפחות. "אתה חייב לעשות זאת, קן. כדי שאסלח לך, אתה תעשה זאת. אני אהפוך אותך לחזק יותר. אתה הבן והיורש שלי, אני אציל את חייך לא משנה מה." ענה המלך קייזר. קן קם והנהן. "אני אשתדל כמיטב יכולתי. זו אשמתי. אני חייב לעשות זאת בשבילך." אמר קן בנחישות. אביו חייך אליו. "פשוט עשיתי משהו מביש למשפחה ולממלכה שלנו. אני מצטער שוב, הוד מלכותך." התנצל קן והשתחווה לאביו. רן, שצפה בסתר, היה חסר מילים. הקנאה מלבו התחזקה. "קן הוא באמת האהוב עליו." הוא מלמל ואז עזב את המקום. קן ואביו לחצו ידיים כסימן לכך שנעשתה עסקה. קן חייך לאביו. אביו רק הנהן ועזב את לחיצת היד. קן עזב את המקום עם פנים רציניות. 'אני לא אאכזב את אבי.' הוא חשב. בזמן שהלך במסדרון, קן עמד לחצות אל אחיו, רן. רן עצר מולו אך הם לא הביטו זה בזה. קן גם הפסיק ללכת. מבלי להסתכל בעיניו של קן, "אני לא חושב שאתה מסוגל להרוג, קן." הצהיר רן. קן גם לא הסתכל בעיניו של רן. "כן, לעת עתה. אבל בקרוב, אהיה." הוא ענה בביטחון והחל ללכת ישר שוב. עיניו של רן נפערות והוא לא זז מילימטר. הוא קפוץ את אגרופו הימני בחוזקה וחורק שיניים מתוך תסכול. קן הגיע לחדרו ונעל את הדלת, הוא קפץ על מיטתו ונשכב שם כשפניו מול התקרה מעל. הוא נזכר במה שקרה בעולם האנושי. הוא מנסה לבדוק אם מה שהוא עשה היה לא בסדר או בסדר. "אז היא הייתה אמורה למות באותו יום. אבל פשוט הצלתי אותה?" הוא אמר לעצמו. ואז הניד את ראשו. "לא, לא. לא ניסיתי להתערב. לא הייתה לי כוונה. לא ידעתי על זה." הוא הוסיף. "אני רק רוצה להציל ילדה קטנה, היא צעירה מדי כדי למות." הוא סיכם. הוא נאנח אבל עדיין חש חרטה. 'מה אם לא הייתי עוזר לה? לא הייתי צריך לחוות את הדברים האלה. לא הייתי מקולל.' הוא חשב. ואז הרים את ידו הימנית והפך אותה כדי לראות את כף ידו. "בגלל זה, אני צריך להרוג אדם חף מפשע." הוא מלמל. הוא חרק שיניים והחל לבכות. קן הוא איש זאב שיש לו לב תמים ורגשות טהורים. הוא מעולם לא פגע באף אחד. כל מה שהוא רצה היה רק לשחק ולישון. הוא מעולם לא התעניין באף אישה. אבל עכשיו, חייו השתנו. לא הייתה לו ברירה אלא להרוג ולהציל את עצמו. רן הלך לחדר השינה של אביהם. אביו ישב במיטתו עם שמיכה על מחצית גופו. רן עמד ליד הדלת. "הוד מלכותך, קן עשה טעות גדולה ואני לא חושב שהוא יוכל לעשות את זה. קן לא ראוי להיות המלך הבא של ממלכת אנשי הזאב שלנו." אמר רן בפנים רציניות. המלך קייזר חייך אליו. "אני סומך על קן, אני יודע שהוא יעשה את זה. בחרתי בו כי אני יודע שהוא ראוי לזה." עיניו של רן נפערות וחזהו התהדק. הוא כרע ברך בפניו. "אבא, מאז הלידה ניסיתי כל כך קשה להפוך לנסיך הכתר. קן רק אוהב לשחק והוא לא יודע כלום!" הוא אמר ואז הרים את סנטרו תוך כדי התייפחות. המלך קייזר קם וניגש לרן. הוא עצר מולו. "רן, אני מצטער אבל מאז היום שקן נולד, כבר קיבלתי החלטה והיא לעולם לא תשתנה." המלך קייזר דחה את רן. רן המשיך לבכות וחיבק את רגלו השמאלית של אביו. למחרת, קן ביקר בחדר העבודה של אביו. הוא השתחווה בפניו. "הוד מלכותך, אני מוכן." אמר קן בנחישות. המלך קייזר ישב על כיסאו הגדול ומחא כף פעמיים. לאחר מספר שניות, הגיעו ראש הממשלה שלו ושני שומרי ראש מלכותיים. "מהיום, ראש הממשלה דין ייקח פיקוד על האימונים שלך. הוא הולך להפוך אותך לחזק יותר." אמר המלך קייזר. ראש הממשלה דין ושני שומרי הראש המלכותיים השתחוו לקן. "זה תענוג לפגוש אותך, הוד מעלתך." הם אמרו פה אחד. קן הנהן וחייך. "בסדר! בואו נעשה את זה!" ראש הממשלה דין, שני שומרי הראש המלכותיים וקן עזבו את משרדו של המלך קייזר. הם הלכו לשטח פתוח. שטח גדול מאוד ומלא בציוד אימונים. קן היה כל כך מופתע אבל באותו זמן, הוא עדיין עצבני. 'אני לא יודע איך להרוג או לפגוע באף יצור. אבל אני חייב לעשות את זה.' חשב קן תוך כדי הסתכלות מסביב.