פרק 7: הבית החדש של אמנדה מנקודת מבט של אף אחד: אמנדה, שהייתה בתוך פח האשפה, בכתה בשקט. 'אמא אמרה לי שאני צריכה להתחבא עד שהשמש תזרח, אני פשוט אעשה מה שהיא אמרה. הם הקריבו את עצמם כדי להציל את חיי.' אמנדה חשבה תוך כדי בכי בשקט. ליבה היה שבור כל כך. היא לא יכלה לקבל את העובדה שההורים שלה נהרגו בדיוק ביום הולדתה ה-8. אבל אז, עיניה התרחבו. היא הרגישה צמרמורות כששמעה את קולו של אותו איש זאב. "אמנדה? איפה את? רוצה להצטרף להורים שלך בגן עדן?" הוא צעק מסביב. אמנדה רעדה. 'בבקשה תציל אותי.' היא חשבה תוך כדי תפילה שלא יתפוס אותה. נראה היה שהאיש זאב עזב את האזור הזה. אמנדה עדיין התפללה ובכתה בשקט. היא הייתה ממש מפוחדת ומותם של הוריה חזר לה בראש. אחרי כמה שעות, היא בדקה את השעון שלה. "השעה 6 בבוקר." היא מלמלה לעצמה. אמנדה הרימה את ידיה ודחפה את מכסה פח האשפה כלפי מעלה. זה הסיר את המכסה והיא יצאה ממחבואה. היא הרימה את המכסה והחזירה אותו לפח האשפה. היא הסתכלה עליו, "תודה שהצלת את חיי." היא הודתה לו כי הוא הציל אותה מלמות. היא התחילה להסתובב עם עיניים נפוחות ורגשות הרוסים. היא חזרה לבית שלהם. היא התייפחה כל כך חזק ברגע שפתחה את הדלת. "אמא! אבא!" היא צרחה תוך כדי יללות. היא רצה לעברם וראתה את גופותיהם שהיו מלאות בדם. היא החזיקה את גופותיהם יחד וחיבקה אותם. היא הוכתמה בדמם אבל לא היה אכפת לה. היא בכתה בלי הפסקה והרגישה כעס רב. היא האשימה את עצמה. "בגללי, מתתם!" אמנדה התייפחה חזק יותר. "אם רק הייתי יותר חזקה..." היא מלמלה. אבל אז, פניו של האיש זאב הופיעו בראשה. ליבה התחיל לפעום מהר יותר. ואז היא קמה והרגישה נחושה. היא רוצה נקמה. "אני אשיג צדק, אמא ואבא!" אמנדה הבטיחה לעצמה. אחר כך היא הרגישה כל כך מותשת וישבה על הספה. היא תפסה את הטלפון שלה והתקשרה לקו החירום. היא דיברה עם המשטרה וביקשה מהם להגיע לשם בהקדם האפשרי. אמנדה ניתקה את השיחה ותוך כמה דקות הגיעו שוטרים ואמבולנס. אמנדה בכתה שוב והתחננה לשוטר. "איש זאב הרג את ההורים שלי! בבקשה תמצאו אותו!" היא התחננה תוך כדי תפיסה בחולצה של שוטר. השוטר הדף אותה. "איש זאב? הם בכלל קיימים? בבקשה תפסיקי לקרוא סיפורים בדיוניים, ילדה." השוטר הצהיר בקרירות. עיניה של אמנדה אפילו לא יכלו למצמץ בגלל המצב. 'הם צודקים. איך אוכל להשיג צדק אם אף אחד לא יאמין לי.' היא הבינה והרגישה כל כך חסרת תקווה. "נבדוק את העניין ונודיע לך. בבקשה מלאי את הטופס הזה." אמרה שוטרת אחרת כשהיא ניגשה לאמנדה. אמנדה הסתכלה עליה ובכתה שוב. "תודה רבה." היא הודתה לשוטרת ותפסה את הטופס והעט. אחרי כמה ימים, עדיין לא היו תוצאות מהחקירה. אמנדה המשיכה להסתתר בפח האשפה בכל לילה כדי להסתתר מפני האיש זאב. אמנדה השתתפה בשבעה של הוריה. כולם לבשו שחור. אמנדה ישבה מלפנים. "אמנדה?" מישהו ניגש אליה. אישה התיישבה לידה. אמנדה הסתכלה עליה. "מי את?" אמנדה שאלה אותה. האישה חייכה אליה. "אני החברה הכי טובה של אמא שלך, שמי ג'מה." היא הציגה את עצמה. אמנדה הנהנה פעם אחת. "נעים להכיר." היא ענתה. "אמנדה, אני מנהלת בית יתומים. אני מוכנה להציע לך בית חדש. תהיי עם ילדים אחרים. זה בברצלונה." ג'מה הציעה. אמנדה שתקה לכמה שניות. 'אם אהיה שם, האיש זאב הזה לא ימצא אותי.' אמנדה חשבה. אמנדה הנהנה לה. "כן בבקשה. האם אוכל לעבור לשם אחרי הלוויה של אמא ואבא מאוחר יותר?" היא ביקשה. ג'מה חייכה אליה והנהנה. "בטח." במהלך הלוויה, אמנדה עמדה ליד ארונות הקבורה של הוריה, בכתה כל כך חזק. היא צפתה כיצד הארונות נמשכו כלפי מטה. 'אמא ואבא, אני אעניש את מותכם ואשיג צדק.' אמנדה חשבה מתוך ייאוש רב. אחרי הלוויה, ג'מה ואמנדה הלכו לבית של אמנדה. הם ארזו כמה מהדברים שלה. אמנדה ראתה את הכדור מתחת לספה כפי שלא נראה על ידי המשטרה והחוקרים. היא התכופפה ותפסה אותו. היא החזיקה אותו והסתכלה עליו. "תודה שהצלת אותי." היא דיברה אליו כאילו הוא יצור חי. ג'מה הופיעה מולה. "בואי נלך, אמנדה?" אמנדה וג'מה עזבו את מדריד והם נסעו במכונית של ג'מה. לג'מה יש נהג. ג'מה ישבה ליד הנהג. אמנדה הייתה מאחור. אמנדה צפתה בנוף מחוץ לחלון המכונית. "להתראות, מדריד." היא מלמלה. אחרי כמה שעות, הם הגיעו לשם. הם ירדו מהמכונית ועמדו מול בניין בית היתומים. אמנדה נפערה את פיה כשהייתה מדהימה כל כך מגודל בית היתומים. "וואו! זה כל כך יפה!" היא אמרה בעיניים בהירות. ג'מה הסתכלה עליה וחייכה. "אני שמחה שאת אוהבת את הבית החדש שלך." ג'מה אמרה. ג'מה אז אחזה בידה של אמנדה. "בואי ניכנס פנימה, אמנדה." היא אמרה. אמנדה אחזה בידה של ג'מה חזק יותר והסתכלה עליה. "בואי נלך גברת ג'מה." הם נכנסו פנימה והיו שם יתומים רבים. חלקם היו צעירים מאמנדה. אבל חלקם היו באותו גיל כמוה. אבל רוב היתומים שם היו בני נוער. ג'מה הסתובבה עם אמנדה. היא נתנה לה סיור מסביב. אמנדה אהבה את המקום. אחר כך היא הציגה אותה לשותפות שלה לחדר. "אמנדה, הן השותפות שלך לחדר. הן מדלן, מילי, ננסי וקת'." ג'מה אמרה. ג'מה ואמנדה עמדו ליד הדלת. בחדר יש שתי מיטות קומותיים. עם קצת מקום. אמנדה התקדמה וחייכה אליהן. "שלום, שמי אמנדה. נעים להכיר את כולכן."