דימוס המשפחה המלכותית לא יכולה לדבר ככה, אבל למרבה מזלם, אנחנו כן יכולים ולגרום לה להיות בסביבה יהיה כל כך מרענן. התשובה היחידה שהוא מקבל היא בצורה של המלך שקם ללכת לכיוון המזנון. היא שוב משחקת עם שלוש צלחות ומצפייה בה בפעם הראשונה, אני יודע איזו צלחת שלה, היא מלאה יותר משל האלפא שלה או של אביה. "היא צריכה את זה אם היא מריצה סיורי גבול על בסיס קבוע." גוליית אומרת וברגע שאני שומע אותה אומרת שהפעלת סיור בטוחה יותר, אני יודע שאני רוצה להכיר אותה הרבה יותר טוב. אולי אני אפילו יכול לשכנע אותה להישאר לצידי ולגרש את כל הנקבות שרוצות את המקום האחרון בדרגות המלוכה. "דימוס." המלכה שלנו קוראת לי וכשאני מפנה את ראשי לעברה אני יודע שאני בצרות, "איך זה שבת של גאמא מחבילה כמעט גדולה כמו חבילת מיסטיק מון עדיין יכולה לתפקד? אני מתכוונת, בכל פעם שאתה חוזר מסיור גבול בלילה אתה צריך את שאר היום כדי לישון את זה והיא מסתובבת כאילו היא בדיוק חזרה מיום בספא." המלכה שלנו אומרת בקול רם מספיק כדי שכולם ישמעו ואני שומע את זליה צוחקת על חשבוני, אבל אני גם תופס את זה כהזדמנות. "הוד מלכותך, אין לי מושג. אולי זליה מוכנה לשמור לי חברה לזמן מה אחרי ארוחת הצהריים, לראות אם אני יכול להבין מה הסוד שלה או לגלות אם היא רוצה להפוך לאחות הקטנה של הנסיך אמון. אחרי הכל הוא שאל אם הוא יכול לשמור אותה." אני עונה ואשה מתפקעת מצחוק כשאמון מנסה להתנגד. "דימוס, זה רעיון מצוין. אם זליה מוכנה, כמובן." המלכה אומרת כשהיא הולכת למזנון, היא אוהבת להשיג אוכל משלה מתי שהיא יכולה. "כמובן שאני מוכנה לדבר עם הגאמא המלכותי העתידי, הוד מלכותך. אם אני יכולה לעזור לו להבין מה הוא עושה לא נכון, אולי נוכל למנוע מהנסיך אמון למצוא תחליף." היא עונה. הלסת שלי נופלת בזמן שאמון יורק את הלגימה של הקפה שהוא שתה, ואני יכול לראות שלמלך יש בעיה לשמור על פנים ישרות. "הוד מלכותך." אני שומע את זליה אומרת למלכה שלנו, וכולנו מסתכלים עליה, "אני חושבת שאת צריכה לבדוק את בן זוגך, הוא נראה קצת נפוח." היא אומרת עם פנים ישרות. הפעם אף אחד מאיתנו לא יכול לעצור את זה כשאנחנו פורצים בצחוק ואני יודע שהימים האלה יהיו שונים מאוד משנים אחרות. אני תוהה למה לא שמתי לב אליה קודם. "תמיד היינו עסוקים מדי בלהימנע ממבקה ומכל נקבה שהיא הביאה איתה." גוליית עונה ואני חושש שהוא צודק. ברגע שכולם מסיימים עם ארוחת הצהריים, הם מלווים חזרה לחדר הישיבות ואני רואה שכל שולחן מלא בכוסות וצלחות ריקות, חלקן ריקות בעוד שאחרות עדיין חצי מלאות. אני מסתכל על השולחן של חבילת אבן הירח ולא רק שכל כוס וצלחת ריקות, הן גם מסודרות בצורה מסודרת ליד קצה השולחן. אנחנו עושים את דרכנו לחבילת אבן הירח ולא לוקח לי הרבה זמן להבין שזליה היא הבכורה לגאמא, היא תשתלט על אביה כשהוא יפרוש. עם זאת, זה לא נראה כאילו רוב הזכרים הבינו את זה, ועבור בטא או גאמא שנייה היא תהיה שלל גדול. גוליית נוהם על רכבת המחשבות שלי ואני צוחק כשאני מבין שהוא לא אוהב את הסיכוי שלה עם זכר אחר. אני ניגש ליד זליה כדי להציע לה את זרועי ואני שומע שלושה זכרים שעומדים לידה נוהמים, "תרד מזה." היא נוהמת בחזרה. "האם אני צריכה להסביר לכם שלושה אידיוטים למה דימוס ביקש ממני להצטרף אליו?" כולם בוהים בה כשאחד מהם מבקש ממנה להאיר את עיניהם. "הוא משתמש בי כמגן. הוא היחיד שעדיין לא מצא בן זוג וזה אומר היחיד שעשוי לתת לנקבה מעמד כלשהו. אתה וגיבסון יודעים את זה יותר טוב מכל אחד אחר, דונובן." היא מציינת ושלושת הזכרים בוהים ברצפה. "סליחה, אחותי. זה פשוט מוזר לראות אותך על זרועו של זכר, אלא אם כן את מוכנה להטיח אותו ישר למרכז הקרקע על התחת שלו." הגור הצעיר אומר וזליה מציגה אותו כסלייטר, אחיה התינוק. "טוב לדעת שהוא מגונן על אחותו." גוליית מציין. סילה ניגשת לסלייטר ושואלת כמה הוא רציני עם ההצהרה שלו. "אני מאמין שכולם שמעו אותה כשאמרה שהיא הוציאה שני נוכלים אתמול בלילה. אחותי יכולה להביס את דונובן וגיבסון והיא עשתה זאת יותר מפעם אחת." הוא עונה. אני בוהה בברונטית בגובה 5"8 לצידי, היא לובשת מכנסיים ישרים עם מותן גבוהה ובלייזר קצר שמגיע לירכיים שלה. גופיית טנק לבנה עם קצה צדפה וצווארון וי מתחתיה, אבל אני לא יכול לדעת אם היא חסרת שרוולים או קצרת שרוולים והיא סיימה את זה עם מגפיים שחורים שרוכים עם עקב בלוק. נראה שהעקבים הם בערך שניים או שלושה סנטימטרים והרבה יותר טובים ללכת עליהם מהעקבים שרוב הנקבות נועלות. היא בטוחה בעצמה כשהיא כורכת את זרועה סביב שלי. "את הולכת לקבל הרבה מבטים מלוכלכים, מצטער על זה." אני לוחש באוזנה והיא מצחקקת לפני שהיא אומרת לי שהיא יכולה להתמודד עם זה. זליה אני יודעת שציירתי מטרה על הגב שלי כשקיבלתי את בקשתו של דימוס, אבל אני לא אחת שבורחת מקרב ולא משנה אם זה קרב פיזי או קרב מילולי. דמדומים לא מתנגדת כשאני כורכת את זרועי סביב שלו והיא פשוט שוכבת בחלק האחורי של הראש שלי, משגיחה על הסביבה שלנו. הוא לא צחק כשאמר שאני אקבל מבטים מלוכלכים ודמדומים בכוננות מלאה כשאנחנו הולכים הלאה לתוך החדר. נקבה ניגשת אלינו כדי להשיג את תשומת הלב של דימוס שהיא לא מקבלת. שנינו מכווצים את האפים שלנו באותו זמן ואני תוהה כמה זמן עבר בין עזיבתה את חדר האוכל לעזיבה שלנו. "שלום, דימוס." היא אומרת כשהיא מסתכלת עליו ולחיצה על ידיה מולה היא מצליחה ללחוץ את השדיים שלה יחד, מה שגורם להם כמעט לקפוץ מהחלק העליון שלה. "קיוויתי שתוכל לספר לי כמה דברים על מה שאתה עושה כאן." היא ממשיכה. "הימנעות מנקבות כמוך." דמדומים מגיבים. היא פוסעת קדימה כדי לנסות למקם את עצמה בין דימוס לביני, אבל דמדומים מוודאים שיש לי אחיזה איתנה בזרועו והיא נוהמת בשקט על הנקבה. היא פונה אלי במבט מזועזע על פניה. "סליחה, הליקן שלי לא אוהב כשמישהו נכנס למרחב האישי שלנו." אני אומרת בקול רם מספיק כדי שכמה נקבות ישמעו. "ובכן, אולי כדאי לך לחזור לחבילה הקטנה שלך ולהשאיר את הזכרים האמיתיים לנקבות כמוני." היא אומרת כשהיא מסתכלת לי ישר בעיניים, אבא שלי מזהיר אותי דרך הקשר המחשבתי שלנו להתנהג יפה ואני אומרת לו שאני תמיד מתנהגת יפה. אני פונה לדימוס במבט רציני על פני לפני שאני שואלת, "איך נראה זכר לא אמיתי?" ואני רואה לא מעט זאבים וליקנים מסתובבים. "אין לי מושג." הוא אומר והוא נראה כאילו הוא חושב על תשובה לתת לי. "אולי יש לי מושג, אבל אני בספק אם זה רעיון טוב להגיד את זה בקול רם." הוא אומר בזמן שהוא עדיין נראה כאילו הוא חושב על משהו. ברגע שהנקבה מבקשת ממנו לומר מה הוא חשב עליו, אני מבינה שהוא הכין אותה. הוא נשען לעברי כשהוא אומר, "אני חושב שהיא התכוונה לחברה שלה על סוללות." אני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון, אבל אני באמת לא יכולה לעזור לעצמי. "יש לה רובוט שעובד על סוללות, זה מגניב." אני אומרת כשאני מסתכלת על דימוס ואני שומעת כמה זאבים וליקנים נחנקים מצחוק, בזמן שדימוס מאדים מעט ממילותי. לפחות נפטרנו מהנקבה כשהיא רצה מהחדר עם פנים אדומות כמו לובסטר. "זה ממבוכה או מכעס?" אני שואלת את דמדומים, אבל היא לא במצב לענות לי כשהיא מתגלגלת בראשי. לרגע אני חושבת שיהיה לנו קצת שקט ושלווה לזמן מה, אבל אני יודעת שזו הייתה מחשבה בטלה כשמבקה ניגשת אלינו ואני מרגישה את דימוס מתקשח לידי.