זאליה שמי זאליה, אני ליקנית בת עשרים ושש והגאמה העתידית של להקת אבן הירח. הלהקה שלנו היא הגדולה ביותר אחרי להקת ירח המסתורין, הלהקה של המלך. כמו כן, הלהקה שלנו היא אחת הלהקות הבודדות בממלכה שלנו שהיא תערובת של אנשי זאב וליקנים, כאשר המשפחה שלי היא אחת ממשפחות הליקנים שחיות בלהקה שלנו. למנהיגות הנוכחית שלנו יש גור זכר ונקבה, אבל בניגוד למה שכולם חושבים, למנהיגות העתידית שלנו יהיו שני זכרים ונקבה אחת. מכיוון שאני הגור הראשון שנולד לגאמה של הלהקה שלנו, זה אומר שאני אתפוס את מקומו של אבי כאשר הם יתפטרו, משהו שאני מתאמן עליו מאז שהפכתי בת חמש עשרה. כגאמה העתידית, אני חכמה מספיק כדי לדעת איך לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי להתמודד עם כל התקפה. האלפא שלנו ראה את זה קורה שוב ושוב במהלך האימונים שלנו, שאני מעיפה את האלפא והבטא העתידיים על התחת שלהם יותר מפעם אחת ואני יכולה לראות שהאלפא שלנו תמיד היה צריך להסתיר את הצחוק שלו מהמבוכה שבנו עמד בפניה. למרבה המזל, כל גור בלהקה שלו גדל באותו אופן, ואף אחד לא כעס כשקיבלו בעיטה בתחת ממני. אף אחד מעולם לא התייחס אלי אחרת בגלל שאני נקבה; הם תמיד הקשיבו אם הצבעתי על מקום שבו הם עשו טעות ורוב הלוחמים שלנו גדלו בגלל זה. אני מאוד מרוצה מהתפקיד שלי ומהלהקה שלי. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא ביקורי הלהקה שאנחנו צריכים לערוך מדי פעם: אני צריכה להצטרף אבל אף אחד בלהקות אחרות אפילו לא מבין שאני הגאמה העתידית של הלהקה שלי. כשאנחנו מגיעים ללהקת שקיעת השמש, האלפא והלונה מסתכלים עלי מלמעלה, והם מתנהגים כאילו אני העזרה. זה נמשך כבר כמה שנים ועכשיו וכל פעם נהיה יותר קשה לנשוך את הלשון במהלך ביקורי הלהקה, אבל אלפא בראד היה מאוד ברור באזהרה שלו כלפי: אסור לי לפגוע באף אחד, רק בגלל שאני מאומנת טוב יותר מרוב הגורים שאני פוגשת. "את, תביאי לי קפה." ליילה, הבת של אלפא מייק, מצביעה עלי. "למה שלא תרימי את התחת העצלן שלך ותעשי את זה בעצמך?" אני נוהמת לעברה. דונובן, האלפא העתידי שלנו, וגיבסון, הבטא העתידי שלנו, מתחילים לצחוק על התחת שלהם. אני בספק שמישהו אי פעם דיבר אליה ככה והמבט ההמום על פניה הוא יקר מפז. הצעקה הצווחנית שלה לאבא שלה גורמת לי להתגלגל מצחוק עם טווילייט, הליקנית שלי. היא מבוגרת ארורה והיא צריכה להיות מסוגלת לדאוג לעצמה. דונובן מפסיק לצחוק ברגע שאלפא מייק נכנס לחדר, אבל אין שום סיכוי בעולם שאני יכולה להפסיק לצחוק ואני אפילו לא מנסה להסתיר את זה. אלפא בראד מנסה לדבר עם אלפא מייק בצורה רגילה, אבל אלפא מייק דורש התנצלות מאיתנו על כך שגרמנו לבתו לבכות, ואנחנו פשוט בוהים בו בהפתעה. דונובן דווקא מתנצל בפניה, אבל אני מסרבת בתוקף לעשות זאת ואלפא בראד יודע טוב יותר מלנסות להכריח אותי. אלפא מייק לא מודע למזג שלי ומתקרב לפנים שלי, צועק עלי להתנצל בפני בתו. "למה לעזאזל שאני אתנצל בפניה? היא מתנהגת כמו בת שש מפונקת, אולי היית צריך לגדל אותה טוב יותר." אני צועקת עליו בחזרה והליקנית שלי טווילייט כמעט משתלטת על השליטה כשהוא מרים את ידו. הוא בר מזל שאלפא בראד נכנס בינינו. הייתי בועטת לאלפא מייק בתחת אם הוא היה מנסה להכות אותי. אלפא בראד מודע היטב לעובדה שהייתי מסוגלת להפיל אותו. בגלל זה אני כל כך שונאת ביקורי להקה. חלקם מתנהגים כאילו כולם חייבים להם משהו וכאילו הם כל כך הרבה יותר טובים משארנו. נוסף על כך יש את האופן שבו הם מדברים עם כל מי שלא משושלת דם של אלפא. האם היה פוגע בהם להתייחס למישהו בכבוד כלשהו? מלבד התאונה הזו, חלקם אפילו חשבו שאני שם כי אני הפילגש של אלפא בראד, וחלקם חשבו שאני ישנה עם דונובן או גיבסון. אף אחד מהם אפילו לא חשב שאני שם כי אני הגאמה של דונובן. הופתעתי כשדונובן לא תיקן אותם, אבל האשמתי את זה על הבת שלהם שהסתכלה על דונובן בניצוץ ועל הניסיונות הבלתי פוסקים שלה לגרום לו ללכת איתה. אני אסירת תודה על כך שאלפא בראד הנחיל כבוד גדול לקשר בין בני זוג בכולנו בגיל צעיר: אתה לא ישן עם כל מי שמוכן ואתה בהחלט לא ישן עם מישהו מהלהקה שלך. מעולם לא ישנתי עם זכר, למרות שרבים הציעו אבל יריתי בכל אחד ואחת מהם למטה ואולי חבטתי בכמה מהם על שלא הבינו את הרמז. אם דונובן או גיבסון מתרגזים מנקבות שלא יכולות לקבל לא כתשובה, הם יוצאים לריצה או מתאמנים במגרשי האימונים של הלהקה שאנחנו מבקרים בה. אני לא יכולה לעשות את זה כי אף אחד לא יודע שאני הגאמה העתידית של להקת אבן הירח וזה אומר שהם לא מרשים לי להתאמן עם החברים בלהקות שאנחנו מבקרים בהן. אין לי מוצא לתסכולים שלי במהלך ביקור. אני תמיד מקנאה בהם כי אני אפילו לא יכולה לצאת לריצה בלי שלונה או אלפא ידברו אלי מלמעלה. אף אחד לא שואל את דונובן וגיבסון שאלות כשהם יוצאים לריצה או לאימונים. בגלל זה בחרתי להישאר לעצמי במהלך הביקור - זה גורם לצרות אם אני מתקשרת יותר מדי עם הטיפשות והמטומטמים האלה. מלבד המפגש שלי עם אלפא מייק, נשארתי שקטה כל הזמן, והוא כמעט שילם את המחיר על כל השטויות ששמעתי במהלך הביקור. דבר נוסף שאני שונאת בביקורים האלה הוא העובדה שכולם אומרים לי לאכול פחות. אני צריכה את האוכל כדי לשמור על הסיבולת שלי ואני צריכה הרבה סיבולת לסיורים שאני עושה כל יום. אני ליקנית, זה לא כאילו אני אשמין ואפילו אם חלק מזה נדבק לעצמות שלי לא אכפת לי. כל לונה הייתה אומרת לי שאני צריכה לשים לב למה שאני אוכלת, שהבן זוג שלי לא יעריך בת זוג שאוכלת כל כך הרבה, ושהבן זוג שלי לא יאהב בת זוג עם מידה יותר. לעזאזל, מידה יותר. יש לי מידה שש ואני גאה בזה, אני לא צריכה להיראות כמו מקל. רוב הלונה כל כך רזות שאני חוששת שהן יעופו במהלך סופה ועדיין הן מתלוננות על היותן בעודף משקל. במהלך הביקור הזה לעומת זאת זה היה כמעט כל הנקבות שהעירו הערות על צריכת המזון שלי ומפינת העין שלי, ראיתי את דונובן וגיבסון צוחקים, אבל חשבתי שהם פשוט מעירים הערות על הנקבות דרך הקשר המחשבתי שלהם. אני פשוט שמחה שהביקור הזה נגמר, אבל לצערי אנחנו צריכים להשתתף בעוד פגישה גדולה הבאה: פגישה בין האלפות של כל הלהקות בממלכה לבין מלך האלפות. במשך יותר מעשור נאלצתי להגיע לפגישה הזו. לא הייתה לי ברירה, המלך שלנו דורש שהמנהיגות העתידית של הלהקה תתחיל להשתתף לאחר שהאלפא העתידי יהפוך לבן שש עשרה. "תירגעי, זאליה. יש לך חודשיים של שקט ושלווה." דונובן אומר בצורה מתגרה. "בסדר, האם היה הכרחי להזכיר לי את זה? כאילו אני מצפה לבלות ארבעה ימים איתם ואין שום דרך לצאת מזה או להיפטר מהתסכול על ידי ריצה של סיור גבול." אני נוהמת.