זליה "דיימוס, הנה אתה. חיפשתי אותך בכל מקום," מвка אומרת ברגע שהיא מגיעה אלינו ואני מגלגלת עיניים לעבר טווילייט כשהיא נוהמת בשקט. "מבקה, מה את רוצה?" דיימוס שואל ופתאום אני רואה את הנקבה הלבושה בדלילות מתחילת הערב צועדת לצד מבקה, בעוד סלייטר צועד לצד השני של דיימוס. "אני רוצה שתכיר את סוזנה, היא הבת של חבר ותיק והיא עדיין לא מצאה בן זוג," מבקה אומרת וסוזנה עושה צעד לעבר דיימוס, אבל סלייטר עושה צעד קדימה באותו הזמן. הוא מונע ממנה להתקרב לדיימוס ואני צריכה להחניק חיוך כשסלייטר מזיז את ידו למעלה ולמטה מול פניו של דיימוס. "מה אתה עושה?" מבקה שואלת ואני יודעת שהוא הולך להעיר איזו הערה אידיוטית, "חשבתי שהוא אולי עיוור," סלייטר אומר ואני רואה את הבלבול על פניה של מבקה בעוד סוזנה שואלת אותו למה הוא מתכוון, "ובכן, אני חושב שכולם יכולים להגיד שאת לא נשואה, אחרי הכל אין מספיק בד כדי לכסות את זה," הוא מציין. דיימוס צוחק בטירוף בעוד אבא מסתכל על סלייטר כאילו הוא איבד את שפיותו. סוזנה הולכת משם עם מבט עצבני על פניה ומבקה פונה לסלייטר עם הבעת כעס על פניה, "גור, אני מציעה שתשמור על הפה שלך סגור. זה לא עניינך." היא נוהמת לעברו. לפני שאני יכולה לפתוח את הפה, אבא צועד מולה ואומר לה לסגת או שהיא תצטרך להתמודד איתו. מבקה רוצה לומר משהו אבל תנועה מאחורינו גורמת לה לסגור את הפה. "מבקה, לא הוזמנת לפגישה, הזהרתי אותך להתרחק," אני שומעת את המלך אומר. "נאסר עליך להיכנס לארמון למשך שנה, עוד פעלול אחד כזה אחרי השנה הזו ותימנע כניסתך לארמון לכל החיים." שאר אחר הצהריים מבלים בהליכה ברחבי החדר כשאבי ואחי צמודים מאחוריי, עד שדודי שאל אם הוא יכול לדבר עם שניהם. אני רואה את דונובן וגיבסון מדברים עם שתי נקבות מחבילה קטנה לא רחוק מחבילת אבן הירח, ואני מחייכת כשאני רואה הרבה נקבות מסתכלות עליהן בקנאה. הרבה אלפות ניגשות אלינו עם בנותיהן, אבל הן עוזבות במהירות כשברור לדיימוס שאין לו עניין בבנותיהן, ומכיוון שמבקה מנועה מהארמון אין מי שינהל שיחה. לפעמים האלפות מתעלמות ממני לחלוטין, אבל דיימוס ממשיך למשוך אותי לתוך השיחות וזה מעצבן אותן בטירוף. קרוב לזמן ארוחת הערב כשאני רואה פרצוף מוכר בקהל והיא הולכת ישר אליי עם חיוך ענק ומזויף על פניה. אני מנסה להתרחק אבל דיימוס לא זז. "זליה?" אני מסתובבת כששומעת את שמי. "זליה, זו את. כל כך טוב לראות אותך שוב." הכלבה מהעבר שלי אומרת ואני רואה אותה בוחנת את דיימוס. "רוצה להכיר בינינו?" דיימוס שואל ואני יודעת שזה לא בגלל שהוא רוצה להכיר אותה, הוא רוצה לשמוע למה ניסיתי להימנע ממנה. אני מסתכלת מדיימוס על הכלבה ובחזרה על דיימוס וכשאני עומדת לענות, אני רואה את אמון ואשה מתקרבים אליה מאחור. "לא ממש. כלומר, למה שאני ארצה להכיר מישהי שהייתה אחת החברות הכי טובות שלנו, עד שהיא גילתה שלא יצא לנו לדבר עם הנסיך אמון. כנראה שהיא חשבה שנוכל לקשר אותה איתו אחרי שהשתתפנו בפגישה הראשונה שלנו והבהרנו לה היטב שאין לנו תועלת עבורה אם לא נוכל לחבר אותה עם הנסיך אמון," אני אומרת וכולם מהנהנים בראשיהם כשהיא מנסה להכחיש זאת. אני מספרת להם מה קרה אחרי שחזרנו מהפגישה הראשונה שלנו, שכאשר דונובן אמר לאחת החברות הכי טובות שלנו שאפילו לא התקרבנו ליורש העצר, היא אמרה שהיא ידעה שהיא לא צריכה הייתה לטרוח איתנו, שלא יכולנו לקרב אותה לאדם החשוב ביותר בעולם. אני מסבירה שאביו של גיבסון ישב בכורסה ליד החלון, אבל היא לא ראתה אותו כשנכנסה בדלת והחלה לשאול את כל שאלותיה. אני מספרת להם שהוא הודיע לשאר ההנהגה שלנו על מה שהיא אמרה והתחלנו להימנע ממנה, כי זה לא סוג החברה שרצינו. אבא מספר להם שכשאמה התעמתה עם האלפא שלנו, הוא אמר לה שהבת שלה אולי תרצה להיות זהירה יותר בפעם הבאה כשהיא מדברת והבטא שלנו סיפר לה בדיוק מה הוא שמע, הם עברו לחבילה אחרת תוך חודש. אני רואה שאבא וסלייטר צעדו מול הנסיך אמון. "תודה לך, גמא וסלייטר. אני מעריכה אתכם שצעדתם מול בני." המלכה אומרת כשארבעה לוחמים מתקרבים כדי לקחת את השטן הקטן משם, אבל נראה שהיא לא שיפרה את עצמה בכלל. "הוד מלכותך, אני אהיה בת זוג טובה יותר לבנך מכל בת זוג שנועדה..." היא לא מוציאה עוד מילה כשהנסיכה אשה שואגת בקול רם. זה מזל שאבא וסלייטר עדיין עמדו מולם אחרת היא הייתה מקבלת את ההזדמנות לקרוע את השטן הקטן הזה לגזרים. הנסיך אמון כורך את זרועותיו סביבה כדי להרגיע אותה. כשהוא מושך אותה קרוב יותר אליו, הלוחמים לוקחים את השטן הקטן משם, ואני שואלת את דיימוס איך היא בכלל נכנסה. "למה את מתכוונת בזה?" אריקס שואל כשהוא מסתובב ואני מספרת לו שלמיטב ידיעתי היא לא זאבת בדרגה גבוהה, "גם לא ראיתי עליה סימן, אז איך היא נכנסה לכאן?" אני שואלת שוב ותוך שניות אני רואה זכר מדשדש לכיווננו. המלך שואל אותו למה הוא הביא את הנקבה הזו, אבל כבר מצאתי את התשובה לשאלתי. היא מופיעה בדמות אמה, הלונה שלו. "הוד מלכותך, תודה שמצאת זמן בשבילנו. אני רוצה להכיר..." המשפט שלה נקטע כשהיא רואה מי עוד נמצא עם המלך. הפעם אף אחד לא עוצר את הנסיכה אשה מלהביע את מה שהיא מרגישה כלפי השטן הקטן, "אם את מדברת על בתך, אל תטריחי את עצמך, היא נלקחה על ידי הלוחמים שלנו על שהעליבה את הנסיכה. אם אי פעם תיקחי אותה שוב לארמון היא תבלה את כל משך שהותך במרתפים." היא נוהמת. האלפא מנסה להתנצל על התנהגותה של בתו החורגת, אבל כמו בתה, הלונה שלו לא מבינה מתי לסתום את הפה שלה. "רק בגלל שהבת שלי אמרה שהיא תהיה בת זוג טובה יותר לנסיך אמון מכל בת זוג שנועדה? את תגלי בקרוב מספיק שבני זוג שנועדו זה דבר מוגזם, הנסיכה אשה. כשתמצאי את בן זוגך שנועד לך תביני שעדיף לבחור בן זוג בעצמך." היא אומרת. הנסיכה אשה פונה אליי כשאני אומרת, "אף פעם לא אמרתי שהם חכמים, אבל חשבתי שאפילו הם היו שומעים שאת בת הזוג שנועדה לנסיך אמון. אוי לעזאזל, הרגע הוצאתי את החתול מהשק?" אני קוראת והנסיכה אשה מתחילה לצחוק. הנסיך אמון טופח על כתפו של אבא, "אדוני, אם אי פעם תרצו להיפטר מהבת שלכם, אנא שלחו אותה לארמון. אני חושב שאני יכול למצוא משהו מועיל שהיא תעשה." כולם מתחילים לצחוק כשסלייטר שואל אותו אם הוא בטוח שהוא מוכן להתמודד עם כל כך הרבה צרות.