דימוס אנחנו מתיישבים במקומות שלנו כשהמלך מסמן לכולם להשקיט, ולוקח כמה דקות עד שכולם שקטים, מלבד כמה נקבות שחושבות שלדבר על מה שזה לא יהיה יותר חשוב. המלך שותק עד שכמה מהאלפות סוף סוף מבינים שזה בגלל הנקבות איתן שהמלך לא מדבר. גוליית מציין שלכולם בשולחן של להקת אבן הירח יש חיוך זדוני על הפנים ואני צריך לעצור חיוך כשאני מסתכל על כל אחד מהם, "הנקבות יותר טובות בלהסתיר על מה הן מסתכלות מהזכרים." אני אומר לגוליית ושנינו צוחקים כשאחת הנקבות דוחפת את המרפק שלה לצד של האלפא העתידי. אני רואה את הברונטית מחייכת כשהיא מסתכלת מעבר לנו לשנייה ואני תוהה מה לעזאזל כל כך מצחיק, "מישהו מנסה למשוך את תשומת לבך, בן." אבא אומר דרך הקישור המחשבתי ואני כבר יודע על מה הוא מדבר, כנראה גם הסיבה שבגללה הברונטית מחייכת. הנאום של המלך הוא משהו שכולנו עבדנו עליו וניסינו להכניס כמה שיותר מילים מבלי להגיד דבר לעזאזל, היה כיף גדול להכין את הנאום הזה. המלכה שלנו הכינה את תחילת הנאום שבו הוא מברך את האלפות והלונות על השתתפותן ואשה הייתה זו שהכניסה את הגורים שמלווים את הוריהם. צחקנו כמו משוגעים כשניסתה למצוא דרכים עדינות להגיד להם להפסיק להזדיין, אבל בסופו של דבר הצליחה למצוא דרך די רומנטית להוציא את המסר החוצה. "אלפות ולונות, הבאתם אתכם את הגורים של ההנהגה הנוכחית שלכם והם יהיו העתיד שלנו. עתיד שאנחנו כמשפחת המלוכה כבר הוענק לנו, מצאנו בת במלכה העתידית שלכם ובבת הזוג הגורלית של הבן שלנו. משהו שכולנו משתוקקים אליו, משהו שכולנו מחכים לו וכשנמצא את בת הזוג הגורלית שלנו נהפוך לחזקים וטובים יותר. הנסיך אמון והנסיכה אשה חיכו שניהם שבת הזוג הגורלית שלהם תיכנס לחייהם, ושניהם רוצים להביע לכולכם כמה הם אסירי תודה שהם חיכו שהאחר יתחיל את מסע החיים שלהם, שיהיו להם את כל הפעמים הראשונות כמבוגרים זה עם זה." הוא אומר. אני יודע שהוא התקשה עם המשפט האחרון הזה והוא זרק כמה דברים לכיווני בכל פעם שצחקתי כמו משוגע, הוא נחנק מהמילים בכל פעם. אני שומע את אמון צוחק בקישור המחשבתי שלנו כשהמלך מסתכל מאמון לאשה וכולנו רואים את המבט שהוא נותן לאשה. אריקס, הבטא המלכותי העתידי, ואני לקחנו על עצמנו להכניס את הפגישות לנאום, אבל כמו אשה, התקשנו לרשום הרבה מילים שלא אומרות כלום והיינו צריכים עזרה מהאחרים כדי להעלות משהו על הנייר. המלך אמר שמעולם לא היה קל להגיד הרבה מבלי להגיד כלום. לפחות קיבלנו את ההזדמנות להתאמן, כי בעתיד נצטרך לעשות את זה בעצמנו וזה לא משהו שאני מצפה לו. "בימים הקרובים, כולנו מקווים לקיים דיונים טובים ומשמעותיים על מגוון נושאים, מאימונים ועד אבטחה ומנשפים ועד פגישות. כולנו מקווים שעד שכל אחד ואחת מכם יחזור הביתה, זה יהיה אירוע פורה בצורה כזו או אחרת וכולנו נוכל להביט לאחור על פגישה מוצלחת." הוא אומר כשאנחנו רואים הרבה מהזאבים והליקאנים מחייכים, אבל אשה מציינת שחברי להקת אבן הירח נראים כאילו הם יודעים שהמלך בעצם לא אמר כלום. "ארוחת הצהריים הוגשה בחדר האוכל הראשי. אני מבקש מכם בחביבות להישאר לשבת עד שלוחם יגיע לשולחן שלכם והוא ידריך אתכם לשולחן שלכם בחדר האוכל. זה יהיה השולחן שבו תשבו בכל ארוחה במשך הימים הקרובים." הוא אומר לפני שכולנו קמים ועוקבים אחריו מחדר הישיבות. אנחנו לוקחים קצת אוכל מהמזנון לפני שאנחנו מתיישבים והמלכה מהנהנת בראשה לעוזרת שלה, נותנת את ההוראה הלא מדוברת לתת לאחרים להצטרף אלינו לארוחת צהריים. הלהקה הראשונה שמתיישבת היא להקת אבן הירח והם בשולחן הכי קרוב לשלנו. האלפא והגאמה מתיישבים בזמן שהגורים הולכים למזנון והברונטית מעמיסה שלושה צלחות בקלות. אני יודע שכולם צופים בה כשהיא ממלאת כל צלחת באוכל, לפני שהיא חוזרת לשולחן שלהם ומניחה צלחת מול האלפא והגאמה ושניהם מודים לה בחיוך. הרבה נקבות מסתכלות על השולחן שלהן בכעס או בקנאה בעיניים שלהן, אבל אני יודע שזה כלל לא מדובר שלהקת אבן הירח מתיישבת ליד משפחת המלוכה ואני יודע שהם לא יגרמו לנו בעיות. הם אוהבים לשמור על עצמם בדיוק כמונו. כל נקבה שהולכת למזנון מסתכלת על השולחן שלנו כמה שהיא יכולה, אבל אף אחד מאיתנו לא מגיב לזה ואני יכול להרגיש שהכעס שלהן גדל יותר ויותר. אני רואה אותן הולכות בעקבים הגבוהים שלהן וזה לא נראה לי מאוד יציב, אבל עם צלחת אוכל הן מתנדנדות אפילו יותר על הרגליים שלהן. אני שומר על העיניים שלי על הצלחת שלי כשאני שומע את אריקס צוחק כשבלונדינית כמעט מאבדת את שיווי המשקל שלה. "מי לעזאזל נתן לה ללכת בלי שומר?" אשה נוהמת דרך הקישור המחשבתי שלנו וסילה, בת הזוג של אריקס, שואלת אותה למה היא כל כך מודאגת. "מה יקרה אם צלחת האוכל הזאת תעוף מהיד שלה ותנחת על הבת של אלפא אחר?" אשה שואלת. זליה האוכל הזה מדהים ואני לא יכולה לחכות שכולם יאכלו את המנה הראשונה שלהם. אני צריכה להגיע למזנון הזה שוב. טווילייט מסכימה איתי כשבלונדינית הולכת על ידנו כשהיא מתנדנדת על העקבים הגבוהים שלה. "למה שתנעלי את אלה אם את אפילו לא יכולה ללכת עליהם?" אני שואלת דרך הקישור המחשבתי וכצפוי הזכרים קוראים ביחד, "כי הן חושבות שזה סקסי." אני בוהה בכל אחד מהם לפני שאני שואלת דרך הקישור המחשבתי, "הן באמת חושבות שזה סקסי שהן נראות שיכורות?" קאלי ואלינור פורצות בצחוק איתי. סלייטר רק צוחק כשאבא מנענע בראשו ודונובן רק בוהה בי. וכמו תמיד גיבסון חושב שהשאלה שלי כנה ועונה שהן התכוונו לעקבים הגבוהים. "בסדר, שמתם לב שגם המלכה נועלת עקבים גבוהים, אבל היא לא מסתובבת כאילו היא שיכורה." אני אומרת כשאני מסתכלת עליו והוא סוף סוף מבין שמשכתי להם בחוטים. "זליה, איך עבר הסיור אתמול בלילה?" האלפא שלנו שואל כדי לשנות את הנושא שאנחנו דנים בו. "כשהגעתי לשם בשעה אחת עשרה לא היה מה לדווח, אבל בערך שעה לתוך המשמרת שלי, היו לנו שני נוכלים בגבול המזרחי שלנו. כשראו אותי הם חשבו שאני בשלה לקטיף, אבל טווילייט החליטה להראות להם שאנחנו לא נסוגים מאף אחד ושניהם מתו תוך דקה בערך. לא היו לנו בעיות אחרות במהלך שאר המשמרת שלנו ולפני שעזבנו, בדקתי עם סיור הבוקר, אבל בין שש לשמונה לא היה מה לדווח." אני עונה לו כשאני שואלת את קאלי דרך הקישור המחשבתי אם המזנון סוף סוף פנוי שוב. היא אומרת לי שכולם קיבלו את הצלחת אוכל שלהם, אבל לפני שאני יכולה לקום אבא שלי נוהם עלי, "זליה, את אומרת לי שנשארת בסיור כל הלילה, שלא ישנת בכלל?" הוא אומר וכשאני קמה ללכת למזנון אני אומרת, "כמו תמיד, אבא. למה שההגעה לפגישה הזאת תצטרך לשנות את השגרה שלי? לא ביקשתי להיגרר לכאן. לא ביקשתי מאף אחד להמציא את הכלל המטופש הזה שהגורים של ההנהגות שלנו צריכים להיות מוצגים בפני כולם ובטח שלא ביקשתי מאף אחד לאלץ את ההנהגות העתידיות להיות נוכחות בכל פגישה משעממת לעזאזל. עכשיו, אם תסלחו לי או לא משנה, אני צריכה עוד אוכל לפני שטווילייט תחליט שהיא הולכת לאכול ואז זה לא יהיה מצלחת." אני הולכת משם בידיעה שכולם בחדר האוכל שמעו את השאלה שלו ואת התשובה שלי ואני יודעת שזה מה שאבא רצה. אני שומרת על העיניים שלי על המזנון, אבל אני יכולה לראות הרבה זכרים בוהים בי ואני יודעת שאקבל הרבה שאלות במהלך מפגש הערבוב שלנו אחרי ארוחת הצהריים. יופי, כבר מצפה לזה, לא. לפחות עכשיו כולם ידעו שאני הבת של הגאמה שלנו וזה אומר שהתשומות לב שלהם כנראה יהיו רחוקות ממיניות. "את רצה סיור גבול לעתים קרובות?" אני שומעת את קולו של המלך שואל כשהחדר כולו משתתק ואני פונה אליו כשאני עונה לו, "כן, הוד מלכותך. אני רצה סיור גבול באותה משמרת כמו הצוות שלי, רק בגלל שאני הבת של הגאמה של הלהקה שלנו לא אומר שאני צריכה להתנהג כמו פרחה מפונקת קטנה. אני יכולה לדאוג לעצמי כשאני מתאמנת מאז שהפכתי לשבע והתחלתי לרוץ סיור גבול כשנאלצתי לבוא לפגישות האלה. אמרתי לאלפא שלנו אם אני מספיק מבוגרת להיגרר לכאן, אני בטח מספיק מבוגרת לרוץ סיור גבול. רק בינינו, הוד מלכותך. אני חושבת שלרוץ סיור גבול זה הרבה יותר בטוח מאשר לבוא לכאן." אני עושה קידה קטנה לפני שאני חוזרת לשולחן שלנו ואני יכולה לשמוע את המלך צוחק מאחורי, כולם בשולחן המלכותי צוחקים ומצחקקים. דימוס איך לעזאזל היא נראית כל כך טוב אחרי שהחמיצה שינה טובה בלילה? אני תמיד מרגיש חרא אחרי ריצת סיור בלילה ואני תמיד צריך את רוב היום כדי לישון את זה. גוליית מתגלגל במעברים כשהיא עונה לאביה ואני שומע את אמון צוחק דרך הקישור המחשבתי שלנו. "אבא, אפשר לשמור אותה?" הוא שואל ואני יודע בדיוק למה הוא שואל, היא לא ביישנית עם הדעות שלה.