זאליה אני מתעוררת בבוקר מוקדם מהרגיל ואני יודעת שטווילייט אחראית לכך, היא רוצה לצאת לריצה. אני מחליקה על הטייץ השחור שלי עם חולצה גדולה מדי ונועלת את הסניקרס שלי, יותר קל להוריד אותם לפני שאני משתנה מאשר ללבוש ג'ינס ומגפיים. אני יורדת במדרגות ושואלת את אחת המשרתות איפה אני יכולה למצוא שומר, היא מצביעה לי על הדלת האחורית של הארמון. תוך שניות מרגע שיצאתי מהארמון מופיע שומר וכשאני אומרת לו שאני רוצה לתת לטוויליט לצאת לריצה הוא אומר לי לעקוב אחריו. הוא מנחה אותי דרך הגנים שראיתי אתמול בלילה ואני מחייכת כשאני רואה שהוא מוביל אותי לכיוון היער. "את יכולה להתפשט מאחורי העץ הזה ולהשאיר את הבגדים שלך בסל. הלוחמים בפטרול הגבול מודעים לנוכחותך, הם יזהירו אותך אם תתקרבי מדי לגבול". הוא אומר לפני שהוא חוזר בדרך שבה באנו ואני במהירות מורידה את הבגדים שלי כדי להניח אותם בסל. אני משתנה לטוויליט ונותנת לה להמריא כשאני נסוגה לחלק האחורי של הראש שלה. אני אסירת תודה שאף אחד לא הופתע שרציתי לצאת לריצה ואני אעשה את זה לעתים קרובות ככל שאוכל. אני נהנית להסתכל על הנוף דרך העיניים של טוויליט. היא רצה דרך היער כשהיא קופצת מעל גדמי עצים וישר דרך שיחים בלי לבדוק אם זה פנוי. היא לוקחת את זה בקלות, היא רוצה לראות כמה שיותר מהסביבה שלה כמוני ופתאום אנחנו רואות כמה מהלוחמים שנמצאים בפטרול. טוויליט מאטה להליכה קלה כשאחד מהם מפנה את תשומת לבו אלינו, "נהנית מהריצה שלך, זאליה?" הוא שואל וטוויליט מהנהנת בראשה כשהיא ניגשת אל הזכרים. אנחנו יכולות לראות את הסימונים על העצים שאומרים לכל זאב או ליקן שמתקרב אליהם, שהם מתקרבים לשטח של להקה. טוויליט מאטה עוד יותר כשהיא מסתכלת על הסימונים ואנחנו מסתכלות דרך העצים אל מחוץ לשטח. טוויליט נוהמת ברגע שהיא מבחינה ברוג סמוך לגבול. "טוויליט, מה את רואה?" אותו לוחם שואל והיא פשוט ממשיכה להסתכל על הרוג, היא לא מגיבה לרוג למרות שהיא רוצה. זה לא השטח שלנו אז אנחנו לא יכולות להסתער עליו, אלא אם כן נקבל אישור להוריד אותו ואני מאמינה שהזכרים האלה מסוגלים יותר לדאוג לו בעצמם. לוחם אחר ניגש לידי כשאני שומעת מאחורי, "עצור, אתה מתקרב לגבול של מיסטיק מון". הרוג ממשיך להסתכל על טוויליט והיא משמיעה שאגה מאיימת כשהוא עושה צעד קדימה, הדרך שלה להזהיר אותו להישאר במקום. הלוחם שלידי מתכופף לעברנו, "יש לך אישור להוריד אותו אם הוא לא עוזב, טוויליט". הוא לוחש וברגע שהרוג עושה עוד צעד טוויליט יוצאת לדרך. אני צופה כשהרוג מסתכל על טוויליט בהפתעה בעיניו. אני בספק שהוא ציפה שהיא תסתער עליו. הוא יהיה מופתע עוד יותר ברגע שהיא תסיים את חייו הפתטיים. רוג הוא לא יריב שלנו בכל צורה שאנחנו נמצאות בה והיום הוא יגלה שתת הערכה של נקבה מסיימת את חייך. הוא מתנפל עליה אבל היא זזה במהירות לשמאלו והיא קופצת כדי לנשוך אותו בצד, לוקחת נתח מהפרווה והבשר שלו כשהוא עדיין מתקדם. הרוג מסתובב באוויר וברגע שהוא נוחת הוא מתנפל לעברה שוב, אבל טוויליט מנמיכה את עצמה לקרקע. ברגע שהוא מעליה היא מרימה את רגליה האחוריות, תוקעת את הטפרים שלה בבטנו ודוחפת אותו מאיזון. הוא עף לתוך עץ שגורם לו ליילל מכאב ולפני שהוא יודע מה קורה היא משקיעה את ניביה בצווארו, היא סוגרת את הלסת שלה כשהיא מושכת לאחור כדי לקרוע את גרונו. היא הולכת לאט בחזרה לכיוון הגבול והלוחמים מחייכים אליה כשהיא ניגשת אליהם. אחד הלוחמים צועד קדימה עם מטלית רטובה כדי לנגב את חוטמה והיא דוחפת בעדינות את זרועו כדי להודות לו. "למה שלא תחזרי, טוויליט. את צריכה להתקלח לפני שאת הולכת לארוחת בוקר, זאליה". הוא אומר כשהוא מגרד את טוויליט מאחורי אוזניה. היא דוחפת את זרועו שוב לפני שהיא ממריאה וחוזרת לארמון. אני מקשרת לאבא כדי לוודא שאף אחד לא נמצא בחדר האמבטיה כשאני חוזרת. הוא שואל אותי למה אני כל כך צריכה מקלחת והוא צוחק כשהוא שומע מה טוויליט עשתה. אחרי שטוויליט מחזירה לי את השליטה, אני משתנה בחזרה לצורה האנושית שלי ואני במהירות לובשת את הבגדים שלי לפני שאני רצה לארמון ובחזרה במעלה המדרגות לסוויטה שאנחנו שוהים בה. "הכל בחדר האמבטיה". קאלי צועקת ברגע שאני פותחת את הדלת ואני עושה קו ישר לחדר האמבטיה כדי להתקלח, לפני שמתכוננים לארוחת בוקר. אנחנו יורדים במדרגות לחדר האוכל הראשי ודימוס מחכה לנו עם אריקס לידו. "האם טוויליט נהנתה?" אריקס שואל עם חיוך על פניו ואני אומרת לו שהיא ממש העריכה את ההסחה מהלוח הזמנים של היום. "הלוחמים התרשמו מהכישורים שלה ואני חושב שלאח הקטן שלי יש קראש עליה". הוא אומר. אריקס מסביר שהלוחם, שאמר לטוויליט שמותר לה להוריד את הרוג, הוא האח הקטן שלו ליאנדר. כשאנחנו הולכים לכיוון חדר האוכל, אני רואה אלפא מתקרב, שאני מקווה שלעולם לא אצטרך לראות שוב ודימוס צועד לידי, מניח את זרועי סביב זרועו. אלפא מייק ניגש אלינו עם חיוך זדוני על פניו ואני תופסת את זרועו של דימוס קצת יותר חזק, לא אוהבת את המבט שאני מקבלת. "ובכן, אם זה לא עושה הצרות הקטנה שלנו". אלפא מייק אומר. "גרמת למישהו לבכות, כבר?" אני מסתכלת עליו לפני שאני פולטת, "אתה עשוי להיות הראשון, אלפא מייק". אני דוחפת את דימוס כדי להתרחק מאלפא מייק, אבל נראה שהבחור רוצה להרגיש את הזעם המלא שלי כשהוא תופס את זרועי כשאני מנסה לעבור לידו. נהמה מאיימת קורעת את החדר ואני יודעת מי הוציא אותה, וכך גם אלפא מייק. "תוריד ממנה את הכפות שלך". אני שומעת קול לא מוכר אומר וכשאני מסתכלת על דימוס אני יכולה לראות שהליקן שלו השתלט.