דגמר לפתע מרקוס נוגע בידי ומוציא אותי ממחשבותיי. "מה קרה, מרקוס?" אני שואלת כשאני פונה אליו. הוא מצביע קדימה, ואני רואה את המראות המוכרים של ההרים. הרים שאומרים לי שאני קרובה לשטח הטריטוריה של הלהקה שלי. עיניי מתחילות לדמוע ואני צריכה להדוף אותן. זה לא הזמן להישבר. אולי, אם אשרוד, אוכל להישבר אחר כך. סוף סוף להיכנע לאבל על משפחתי, אבל לא עכשיו. עכשיו אני צריכה לשמור על דעתי בנקמה. כאילו דחיתי את כ