האיש הגיע לבסוף, והתנצל על כך שהיה לו לילה ארוך משום שנאלץ ללכת למסיבת ארוחת ערב באחוזת וולקוב. הצעתי לו משקה, והוא קיבל. "תודה רבה לך, אלפא דווין, על שעזרת לנו. בצפון מדברים עליך רעות, אבל הם הפראים," הוא אמר, ולגם את משקאו. האיש היה נסער. הוא לא נראה כאילו זכה למנוחה רבה, ומראהו היה מבולגן ולא מסודר. חולצתו לא הייתה תחובה, והוא נעל סנדלים. "הממזר המפונק הזה לא טרח אפילו לאפשר לנו להתאבל על מותנו