~תמיה~ "אין צורך," עניתי, והוא ניגש אליי והסתכל לי בעיניים. ידעתי שהוא פגוע, אבל הכאב שלו לא היה שווה לכלום לעומת הכאב שלי. הוא היה זה שבצד המרוויח. "אני לא יכול לעזוב, תמיה," הוא אמר והניח את ידיו בעדינות על כתפיי. "זה נורמלי לוותר על מצב ועל מישהו שאת לא מבינה, תמיה. אני מבין את הכעס שלך ולמה את פלירטטת עם דווין. אני יודע שיש לך סיבה חזקה לוותר עלינו, אבל אני מבקש ממך לתת לי צ'אנס. אני יודע שאנח