ווֶסְטוֹן אני בודק את השעון שלי בפעם החמישית, ושולח יד לכיס כדי לבדוק גם את הטלפון. אין הודעות או שיחות שלא נענו. הטיסה שלנו יוצאת בעוד פחות משלושים דקות. לעזאזל! לא הייתי צריך להגיד לה את מה שאמרתי. לא הייתי צריך לנשק אותה, אבל לא יכולתי להכחיש את עצמי יותר. אני לא מופתע שהיא לא באה; כנראה הפחדתי אותה. "משהו מפריע לך, בן?" אבא שלי לא מרים את עיניו מהעיתון. "לא," אני משקר. "אמא שלך הזכירה גברת צעי