מנקודת מבטה של בלה: רצתי עמוק יותר לתוך היער, בעקבות השביל המוכר שבו המפל הכסוף והנוצץ פרץ מתוך השטח הסלעי בתפארתו המלאה, ונתתי ליסודות הטבע להרגיע אותי כשחשתי את לחיי מתחממות ודמעות זולגות ללא הפסקה. מעולם לא בכיתי אחרי מות הורי. אז למה עכשיו? למה זה כל כך כאב? בריזת הערב הקרירה והמימית פגעה בפני, וגרמה לדמעות התועות על לחיי להתקרר ולהצליף בעורי, בעוד השמש החלה לשקוע נמוך, צובעת את השמים בגוונים