מנקודת מבטה של טיירה: "מקס," מלמלתי בעדינות כשנצמדתי אליו בכיתה ונגעתי קלות בזרועו. "אני מצטערת. לא ידעתי," ניסיתי להסביר תוך כדי שאני מנסה להתקרב אליו כמה שיותר. הוא נחר בתגובה, אך סירב להסתכל עליי. מודאגת, דחפתי את לסתו לכיווני והופתעתי לראות דמעות שלא נשפכו מנצנצות בעיניו. אולם, הוא מצמץ אותן במהירות והניע את ראשו לשלילה. "לא, אני מצטער. הייתי צריך לשאול קודם על דעתך לגבי העתיד ולא רצית שתגלי ע