מנקודת מבטה של בלה: "מה לעזאזל קורה פה??!", צעק קאי, ואחריו "אאווץ'! אאווץ'! אאווץ'!" כשקפץ ברחבי הדירה על רגל אחת ולבסוף נפל עם הפנים לתוך קערה של פיפי פרה. "מה קרה, אדוני?", שאלתי בתמימות כשכרעתי לידו וניסיתי מאוד להחניק את הצחקוקים שלי. "אתה פצוע?", העמדתי פנים שאני אדיבה. "את פרחחית קטנה", רתח. "את דחפת גחלים בוערות לתוך הנעליים שלי ושמת את הגלון הזה של חרא", האשים אותי בזעם. "אלה מקומות מאוד מוזרים לשמור את הדברים הגרועים שלך, קאי, ואוי לי, האשמת אותי בלי ראיות?", הצהרתי בפנים מזועזעות תוך כדי הנחת יד דרמטית על הפה הפעור שלי בצורת O. "מי עוד?", אמר בסרקזם תוך כדי נשיפה על הבהונות שלו. "את חתיכת חרא מפחידה, כדאי לך להיזהר מעכשיו כי אני הולך לדפוק לך את החיים פה", איים. חהחה. הייתי שמחה לראות אותו מנסה. כמובן שהוא לא יכול. "טץ'. טץ'. טץ'. אל תבטיח הבטחות פתטיות, פרופסור", מלמלתי. "עכשיו תהיה ילד טוב ותנקה מהר את הבלאגן הזה שעשית לפני שתאחר לשיעור", חייכתי בזדון ועזבתי אותו לבד בוהה בי. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * מנקודת מבטה של בלה: "את יודעת איך לגרום לכולם לסובב את הראש, ילדה", צחקה בחביבות ילדה בעלת כוונות טובות כשניגשה אליי מחוץ למשרד המנהל. "היי! אני טיירה. את בטח חדשה כאן", העירה תוך כדי הושטת ידה ללחיצת יד ידידותית. "היי! אני בלה. את צודקת. אני חדשה כאן ורציתי לקבל את מערכת השעות לקורס מנהל עסקים", עניתי תוך כדי לחיצת ידה. "תני לי לעזור לך עם זה", היא התנדבה בשמחה והכניסה אותי למשרד המנהל. הגברת מאחורי השולחן עברה במהירות על הפורמליות והנהלים השונים ולבסוף מסרה לי את מערכת השעות שלי. טיירה הציצה במערכת השעות שלי וקראה, "אוי! יש לנו את אותה מערכת שעות!! אני מניחה שאת תקועה איתי עכשיו, בלה", צחקה טיירה ויכולתי לדעת שכבר חיבבתי אותה. כבר הרגשתי שמצאתי חברה שאבדה לי מזמן! "אני ממש לא מתנגדת. בעצם, אני מניחה שהולך להיות לנו הרבה כיף ביחד", צחקתי בחזרה והיא חייכה בזדון על כך. "בואי, בלה דובונת. את תיהני גם עם שאר החבורה", קרצה טיירה והובילה אותי לכיתה שלנו. "מה קורה לך, אמא דובה?", צווחה ילדה עדינה ויפה באותה מידה כששמה לב שטיירה נכנסה לכיתה והשליכה את עצמה עליה כמו כלב להוט הקופץ על אדונו לחיבוק 'ברוך הבא הביתה'. גלגלתי את עיני לצדדים ושמתי לב לשלושה בנים מהממים, חתיכים ושועלים מחייכים ברקע וממבטם יכולתי לדעת שהם בהחלט מגנטים לבנות. "קליי פרייה", צחק אחד הבנים כשצפינו בילדה החדשה, פרייה, לוקחת את טיירה לחיבוק שובר עצמות. "את בטח תהרגי אותה עם חיבוקי המוות שלך", הקניט אותה בשובבות. "שתוק, מקס. פגשתי את החברה הכי טובה שלי אחרי כל כך הרבה זמן", נאנחה. "אל תעשי את זה לאחרון שלך", העיר הבחור השני וגרם לאחרים לצחוק ופרייה להרים לו אצבע משולשת. "אתה סתם מקנא שאתה לא החבר הכי טוב שלי", נהמה. "ואני כל כך אסיר תודה על כך", צחק וקיבל מכה ראויה על ראשו על ידי פרייה וגם טיירה. "מי הגברת המקסימה הזאת איתך, אמא דובה", דיבר הבחור המאופק והבחור האחרון בחבורה תוך כדי הפניית עיניו לעברי. "זאת בלה חבר'ה. היא בכיתה שלנו לקורס מנהל עסקים ובלה, הבחור הזה ששאל עלייך הוא דומיניק, הבחור המקנא כאן הוא קונור ולבסוף, זה החבר שלי, מקס!", היא הציגה. "היי!", צעקו קונור ופרייה בו זמנית ואז הסתכלו זה על זה בהפתעה לפני שהתפרצו בצחוק. "אתה תלך קודם, מותק", אמר קונור במתיקות ונישק את שפתיה של פרייה והסמיק אותה. אני מניחה שהם זוג. חמוד. "לא הצגת אותי!", התלוננה פרייה. "וקראת לי מקנא, פרצוף קוף", לעג קונור. "אלוהים ישמור. כאלה ילדים", גלגלה טיירה את עיניה אבל אז החליטה לתקן. "זאת החברה הכי טובה שלי מימי החיתולים, פרייה וזה לא בחור מקנא אלא פרחח מעצבן שהוא גם החבר שלה", הציגה טיירה וקיבלה בתמורה מבט קטלני מקונור. "אז מה מביא אותך לכאן, בלה?", שאלה פרייה בטוב לב. "אה רציתי ללמוד לימודי עסקים אחרי שסיימתי קולג' אז הצטרפתי לתוכנית של שנה אחת", עניתי בכנות. "וראיתי את דוח הפרופיל שלה במשרד המנהל ונחשו מה?", צווחה טיירה בהתרגשות. "היא רק בת 17!" היא קראה. "וואו! יש לנו מחוננת צעירה בקבוצה שלנו!!!", הגיב דומיניק בהערכה. "תרשי לי להתרשם, בלה דובונת", קרץ. "בעצם אני אהיה בת 18 בחודש הבא", אמרתי במבוכה והשאר רק חייכו אליי בתמורה, אולי משועשעים מהפנים האדומות שלי במבוכה. "את כל כך חמודה, ילדה קטנה", צבטה פרייה את לחיי והובילה אותי לכיוון המושב ממש מול השורה האמצעית. לא שאכפת לי מהשורה הראשונה אבל הייתי יותר טיפוס של יושבת מאחור שובבה. "אתם הולכים לשבת מקדימה?", הרמתי גבה בשאלה. "כן כי את חנונית ורוצה לשבת כאן", ענה מקס בכתפיים. "סטריאוטיפי", שרקתי וגלגלתי את עיני. צעדתי לעבר השורה האחורית והשלכתי את התיק שלי במושב האחורי בזמן שהאחרים הצטרפו. "את ממשיכה להפתיע אותי, בלה", חייך דומיניק בזדון וישב לידי. "מה כל כך מפתיע בלשבת מאחור? למעשה זה המושב הכי טוב לאכול, לישון ולחזור עם הפסקות של זריקת דברים על המורה", משכתי בכתפיים במבט תמים על פניי. "בשום פנים ואופן. אנחנו לא מאמינים לך!", התנגד קונור כשחוסר אמון שזור בקולו. "אתה לא צריך להאמין לכל דבר בעולם הזה, אדוני", עניתי בחכמה בחזרה. "נראה שהבנים מצאו את ההתאמה שלהם", צחקה טיירה וגרמה לפרייה לצחקק בהסכמה גם כן. "תזוזו חבר'ה עכשיו. תנו לי לשבת גם", דרשה פרייה ובמהרה כל הכנופיה התפרסה על פני שתי שורות. פתאום הוצאתי מסטיק מהפה שלי ושיגרתי אותו לרוחב החדר כך שנדבק ישר על המחק הלבן. הממ. יריה טובה. ומסטיק לבן על מוחק לבן. מדהים. "אוי אלוהים אדירים, בלה! למה זה היה?", שאל קונור המום. "דיאז", עניתי בפשטות. "מה?", הוא אמר בפנים חתומות. "תקרא לי דיאז, קונור", חזרתי. "אה אוקיי, דיאז. עכשיו מה עם תקרית המסטיק הזאת?", שאל שוב. "אה זה? תראה אותי עושה את זה שוב", חייכתי בזדון וראיתי את דומיניק נותן חיוך צדדי משועשע מזווית העין שלי. "הנה לך, רולר", קראתי לחולדה שלי וזרקתי חתיכת גבינה על הכיסא של המורה. רולר יקבל את זה כשהמורה יגיע. הוא מכיר את התרגיל. השיעור של היום הולך להיות כל כך כיף. אני ממש מרחמת על המורה שיעביר לנו את התקופה הראשונה עכשיו. "לעזאזל דיאז! את שטן בעור כבש", העיר מקס תוך כדי צחוק. "ברגע שהכיף ימות, אני מניחה שאני הולכת לישון אחרי זה", משכתי בכתפיים. "את באמת משהו, דיאז", הרהר דומיניק ונענע בראשו בבידור תוך כדי צחקוק. "למה מר גרייסון עדיין לא הגיע?", שאלה טיירה בתדהמה. "הוא מעולם לא איחר בכל השנים האלה!", היא הוסיפה. "מזכירים את השטן והנה הוא מגיע", צחק מקס והופתעתי ממה שראיתי. ישו המשיח! אז זה מר גרייסון? חשבתי שהוא צוחק עד עכשיו. הוא באמת פרופסור? אוי לעזאזל! "בוקר טוב כיתה!", בירך קאי בחום עם הילה של ילד רע סביבו שגרם לבנים של הכיתה לצחקק בקנאה ולבנות השרמנטיות להשתפך עליו. זה היה משעשע לצפות בשקט שלפני הסערה ופשוט שרקתי לרולר, החולדה שלי, להתאפס. הכלבות סוף סוף עשו קו ישר מטורף הרחק מהפרופסור המהמם ומהחולדה הצווחת. העקבים שלהן נמעכו על קקי החולדות המלוכלך וחולדה לבנה נכנסה לשדה הראייה האומלל שלהן. כאוס שרר במשך זמן רב עם מעשי הילולה של בנות שצועקות או מתעלפות למראה החולדה האשמה סביבן והרגע הכי מצחיק קרה כשילדה ממש כבדה קפצה היישר לזרועותיו של קאי חסר התקווה וצווחה לעזרה וגרמה לשניהם ליפול מהבמה. יכולתי להתערב שהפרופסור המרגיז נחנק תחת משקלה של הילדה עליו. אווו. קאי מסכן. לבסוף, אחרי 20 דקות טובות של בלאגן כאוטי, צעקות וחולדה שהושלכה, הכיתה סוף סוף נרגעה לשקט בעוד קאי פיזר בהיסח הדעת את הלוח הלבן רק כדי שהמחק יידבק ללוח בגלל המסטיק. "גברת דיאז! קומי ותצאי מהכיתה. עכשיו!!!", הוא ציווה בקולו המפחיד להפתיע מבלי אפילו להסתובב להסתכל עליי או על הכיתה בכלל! מה לעזאזל! איך הוא יודע? יש לו עיניים מאחורה גם כן? "תתמודד עם זה, מר גרייסון. אני לא הולכת לעשות חרא בשבילך", שרתי מאחור וגרמתי לכל הכיתה לצחוק על הפרופסור. "אני הולך לחזור על עצמי בפעם האחרונה, גברת. אחרי זה אני אישית אזרוק אותך לפח האשפה במשרד הדיקן", נהם. "אוי אלוהים! למה שתעשה את זה לתלמידה חדשה, אדוני?", שאלתי בתמימות. "נשמע את הפשעים שלך במשרד הדיקן עכשיו. נלך?", הוא חייך בזדון. "לא. אני לא אתייחס בצורה לא הוגנת רק בגלל שאני תלמידה חדשה כאן", מחהתי. "טוב מאוד", הוא ענה בשלווה וחייך חיוך צדדי מרושע לפני שעלה במדרגות כדי להגיע לספסל האחורי שבו ישבתי. "הזהרתי אותך קודם, גברת דיאז", אמר בקרירות ולפני שידעתי את זה רגליי הלכו מרצונן החופשי בזמן שקאי החזיק בידי. "מה לעזאזל?", נשפתי בשקט כשהבחנתי בעצמי הולכת בלי שום התנגדות. "ואת מקבלת ריתוק אחרי השיעורים על שימוש במילים גסות", הוא הוסיף על הסבל שלי. אני שונאת אותו כל כך! בשמחה הייתי מנתקת את מכונת ההחייאה שלו כדי להטעין את הטלפון שלי אם אי פעם הוא היה על אחד. אוף. "מה דעתך שנעשה עסקה?", הצעתי כחול בשמיים כשקרבנו למשרד הדיקן. "אה הא. המשיכי", דחק. "אני אבשל לך את כל הארוחות במשך שבוע שלם אם תיתן לי ללכת הפעם ולבטל את הריתוק שלי", טענתי. "אני רוצה שהארוחות שלי יהיו נקיות מהרוק שלך או כל רעל אחר", התמקח. "הסכם", הסכמתי. "הסכם", הוא הסכים גם כשנלחשנו ידיים וחזרנו לכיתה. הלכתי קצת מאחוריו וברגע שהסתובבנו בפינה, דרכתי על העקב של הנעל שלו וגרמתי לו למעוד אבל למרבה המזל הוא תפס את הקיר בזמן ואיזן את עצמו חזרה על רגליו היציבות. "גברת דיאז, למה זה היה?", הוא בהה ברצח תוך כדי רתיחה מזעם. "אופס, אני מצטערת אדוני. זה קרה בטעות", התנצלתי במתיקות. "אני מבטיחה לא לעשות את זה שוב", אמרתי תוך כדי עשיית עיני גור. "אל תתחכמי מולי, בלה. אני נשבע שאם תעשי עוד תעלול אז אני אנעל אותך בשירותים של הדירה שלנו ואשאיר אותך קשורה באמבטיית קרח", איים. איזה אידיוט. "בסדר", מלמלתי ולבסוף נכנסנו לכיתה, רק כדי לבוא פנים אל פנים עם הדיקן עצמה! "מר גרייסון! איפה היית באמצע השיעור ומדוע יש קקי של חולדות על פני הבמה של המורה?", היא דרשה בקול כועס. קאי משום מה הסתכל לכיווני ואז נתן לי חיוך בזדון לפני שעשה פרצוף גור ופנה לעבר הדיקן במבט התמים ביותר. אוי לא לא. זה נראה רע. כל כך רע. אני מניחה שאני בצרות בגלל השטן הזה עכשיו. "בוקר טוב מאוד לך, גברת סאנצ'ז! ניסיתי למצוא אותך רק", חייך. מה!? לאאאאא. הוא אמר שהוא לא יסגיר אותי אחרי העסקה!!! "אה באמת? ומדוע זה כך?", שאלה הדיקן בהפתעה. "זאת בלה דיאז, התלמידה החדשה של קורס מנהל עסקים, גברת סאנצ'ז ו....", הוא השתתק ופתאום הוריד את קולו ללחישה והמשיך, "היא גילתה שהיא רצתה לעבוד שעות נוספות כעוזרת שלך בשבוע הבא שזה עד התקופה שמייסי בחופשה. אז החלטתי להביא אותה אלייך לפני שהחלטת למלא את התפקיד", הוא אמר תוך כדי הבהוב חיוך שובב לעברי. זה שטויות מוחלטות! רק חכה, קאי. תן לליקן שלי לעלות על פני השטח כשאני אהיה בת 18. אני אגרום לה לקרוע אותך ולאכול אותך איבר אחרי איבר!!! "ידעתי שאת ילדה מאוד כנה, גברת דיאז כשראיתי אותך בפעם הראשונה. זה ממש נחמד מצדך להתנדב לתפקיד העוזרת. את יכולה להתחיל מהיום. תדאגי להיות במשרד שלי אחרי סיום השיעורים שלך שזה בשעה 4 בדיוק", אמרה הדיקן ויצאה מהכיתה בעקבי העיפרון שלה בגודל 3 אינץ' הכואבים באופן גלוי. "זה הכל, גברת דיאז. את יכולה לחזור למושב שלך", חייך קאי בהנאה והמשיך בשיעור בזמן שתכננתי דרכים לנקום בו על מה שהוא לעזאזל עשה. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *