מנקודת מבטה של אייברי: "מה לעזאזל קורה פה, אייברי?" שמעתי את זנדר שואל, עיניו פעורות בתדהמה. הוא הסתחרר באוויר בצורה משוגעת לגמרי. הדבר המדהים היה שלא הייתה שום משב רוח או רוח בחדר השינה. הכל נשאר אותו הדבר. "אני לא יודעת מה קורה כאן. אוי לא..." נבהלתי, והבנתי שאני לא יכולה להוריד את זנדר, עם הכוחות כביכול שלי. "למה אלת הירח תיתן לי משהו שאני לא יכולה לשלוט בו?" בכיתי בזמן שרצתי מקצה אחד לקצה השני