נקודת מבט של אייברי. "אני מצטערת שהרחקתי אותך ממני כל כך הרבה זמן, מותק. אני באמת מצטערת," אני מתנצלת בפעם המי יודע כמה היום. זאנדר הסיט את מבטו מהאוכל והסתכל עליי בזעף. "כמה זמן את רוצה להמשיך להתנצל?" הוא שאל, מושך אותי קרוב יותר בידו הפנויה. "כל עוד אוכל, אם לא הכעס של קירה היה משתלט עליי, אולי לא הייתי מצליחה לספר לכולם," הרהרתי, מסתכלת על בן זוגי המחייך. העובדה שהוא איתי בלי פחד להיתפס נתנה ל