מנקודת מבטה של אייברי: מה קורה פה? האם זה בכלל נכון? ראיתי את המבט המוזר שֵאֵריק ירה לעברי, אבל התעלמתי ממנו כי הייתי סקרנית לדעת למה זכיתי בעוד בן זוג, אבל עדיין נועדתי להגיע לעולם הזה כנמסיס של אֵריק. "אייברי, אני רוצה שֵנֵלך למקום קצת יותר שקט ומבודד מזה," לחש אֵריק באופן מפתה, אבל במהירות סטרתי לידיו שעל זרועי לפני שהייתה לו הזדמנות להזיז אותן הלאה. הריח שתקף את נחירי היה כל כך משכר שכמעט גרם לי לקפוץ מהכיסא; אפילו הזאבה שלי הייתה לפתע חסרת מנוחה וקפצה בראשי. אפי הרחרח ממקום למקום, מנסה למצוא מאיפה הריח המתוק הזה מגיע, אבל פשוט לא הצלחתי למצוא אותו. "בן זוג!" קירה יללה, קופצת בהתרגשות רבה, וקפצתי על רגלי. "את בסדר? את נראית מבולבלת," ציין אֵריק, אבל לא יכולתי לענות, אפילו לא רציתי כי היה משהו אחר שהטריד אותי יותר מהתעלולים שלו. "בן זוג! בן זוג!" קירה המשיכה לצעוק וקמתי במהירות על רגלי כדי ללכת למצוא את בן הזוג שאֵלת הירח החליטה לתת לי הפעם. הכל קרה כל כך מהר. עיניהם של כמה אנשים סביבנו היו עכשיו עלי. לבי דפק בחוזקה וטיפות זיעה הצטברו סביב מצחי. רגלי רעדו מאוד והייתה לי תחושה שמשהו גדול עומד לקרות. הרגשתי יד עוטפת את מותני ועיניי נפקחו לרווחה. ריח הבושם שלו היה רענן ומסחרר, אבל ברגע שראיתי שזה אֵריק, נענעתי בראשי והשלתי אותו מעלי. "יש לך חרדה? את נראית כאילו את עומדת להתעלף," שאל אֵריק, מחזיק אותי חזק יותר, אבל ידיו סביב מותני לא עזרו לעניין, אלא נראה שהן מגרה אותי עוד יותר. "אני צריכה ללכת. יש לי כמה דברים להספיק," אמרתי והרחקתי לאט את ידיו מגופי. הריח הלך והתחזק. האפשרות היחידה שהייתה לי הייתה לעקוב אחריו. עיניי החלו לנוע מקצה אחד לקצה השני של המקום, סורקות לראות אם אראה את בן זוגי. כל המאמצים למצוא את בן זוגי נראו כושלים ועם דמעות מתסכלות בעיניי, התחלתי לאחל שהוא גם ימצא אותי. עקבתי אחר הריח, כשגופי רועד בכל צעד שעשיתי. עיניי היו במקום אחר כשבחור התנגש בי וראשי הסתחרר. גופו היה חזק כמו סלע. "אני מצטער על זה. רק חיפשתי את...," עיניו נחו עלי והוא הפסיק לדבר. "בן זוג! בן זוג!" קירה צעקה. "זה הוא." קירה אמרה שוב וניסתה להתקרב אל זאנדר, בחור נחמד מהבית ספר, אבל החזקתי אותה בפנים. גרוני יבש לפתע ואפילו עיניי נראו כאילו הן עומדות לדמוע. "זאנדר?" שאלתי, מרחיבה את עיניי, "וואו!" לא יכולתי להאמין; מכל האנשים למה זאנדר?! האם זה היה סוג של בדיחה חולנית ודרך להיענש על כך שהייתי מרושעת לזאנדר? יכולתי לזכור כמה נחמד הוא תמיד היה אלי, כמה אכפתי הוא היה. אפילו היינו חברים טובים מאוד! אבל ברגע שמצאתי את אֵריק, זרקתי את הידידות שלי איתו לרוח ואפילו הצטרפתי לאֵריק בהצקות לו. בשלב מסוים בכיתה י', הוא סיפר לי על רגשותיו כלפי למרות הדרך בה התייחסתי אליו, אבל ניפנפתי אותו, צחקתי בפניו ואפילו לעגתי לו על כך. דמעות טשטשו את ראייתי. אפילו לא יכולתי לגרום לעצמי להסתכל עליו. מזווית עיני ראיתי את אֵריק רץ אחרי, מתנשף. "אנחנו יכולים לדבר על זה? אני מבין איך זה מרגיש לך," קולו הרגוע של זאנדר היה מרגיע ועיניו הכהות משכו אותי אליו. "אנחנו לא יכולים ואתה יודע את זה," נענעתי בראשי ברגע שזיכרונות על כמה פגעתי בזאנדר בחיי הקודמים הציפו אותי. ניסיתי לעצור את דמעותי. עשיתי לו הרבה דברים וכל מה שאֵלת הירח יכלה לעשות זה לבחור בו כבן זוגי? "אז מה אתה מתכוון לעשות אז, להיצמד לחבר של אחותך?" הוא נזף, מצביע לכיוונו של אֵריק. קפאתי. "למה אתה מתכוון בזה?" לחשתי לאט, קולי היה כל כך רועד שהוא נשמע מוזר אפילו לי. "כולם יודעים ששֵנון ואֵריק הם עניין... הם היו במשך זמן מה ועכשיו אני תוהה למה את מסתובבת לידם כמו גור אבוד כשברור שהם משתמשים בך!" הוא רתח בכעס. זה היה יותר מדי בשביל לעכל; ידי מיד הונפו אל חזי כאילו כדי לשמור על עצמי יציבה שכן חשדותי הוכחו כנכונים. ברגע שאֵריק הגיע למקום בו היינו, הוא עצר כדי לבהות בנקודתיות בזאנדר ויכולתי להישבע שלא החמצתי את המבטים הקשים שהם חלקו ביניהם. "מה אתה עושה כאן?" נהם אֵריק על זאנדר שבתורו התעלם ממנו, כדי למקד את תשומת ליבו עלי. בדיוק אז הופיעה שֵנון לפתע לידנו, נראית כאילו היא בדיוק רצה מאה מייל בדקה, היא הסתכלה עלי ואז על אֵריק וכרגיל, לא החמצתי את המבט שהם חלקו. ממש לא יכולתי לנשום יותר בהבנה. זה היה כאילו אֵלת הירח החליטה להשתמש בי לסוג של ספורט חולני הפעם ולא לתוכנית הנקמה עליה היא דיברה. "אני... אני... צריכה ללכת, שֵנון בואי נלך הביתה!" בכיתי, הסתובבתי מהם וברחתי מהמקום מהר ככל שרגלי יכלו לשאת אותי. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי כמו אידיוטית. לסבול את אֵריק ושֵנון היה יותר ממספיק, ועכשיו אֵלת הירח החליטה לרדוף אותי עם טעויות העבר שלי... שהיה זאנדר שעכשיו קרה שהוא בן זוגי.. *** זחלתי למיטה באותו לילה וחוויתי מחדש את אירועי היום ולא יכולתי שלא לחשוב על איך הכל קיבל תפנית לא נכונה רק ביום הראשון של חיי הנולדים מחדש. רעש ערבוב ליד דלתי גרם לי לעצום את עיני במהירות. ידעתי שזה אבי אבל באותו זמן, העמדתי פנים שאני ישנה כי לא רציתי להסביר למה הכנסתי למיטה עד השעה הזו. הרגשתי את ידיו נעות לאט לאורך פני, ויכולתי להרגיש את נשימתו החמה והמנטה כשהיא דגדגה את עורי. הוא דיבר עלי אלי, וסיפר לי איך הוא רוצה להעביר את תוארו אלי ואל בן זוגי. מה שתפס את תשומת ליבי היה כשֵהוא הזכיר את שמו של אֵריק כבן זוגי ולא יכולתי שלא לחייך למשמע דבריו כי ידעתי עכשיו שבן זוגי החדש לא רק יבוא כהלם אלי אלא לכל מי שתמיד חשב שאני אסיים עם אֵריק, ...שכולל את אֵריק עצמו...