מנקודת מבטה של אייברי: דמעות איטיות זלגו מעיני מרוב הכאב שפשט בכל גופי. יכולתי לשמוע את הרופאים לוחשים שטויות לא מובנות לאוזני, אך לא שמתי לב אליהם כי הייתי נסערת מדי וכאב לי מדי להקשיב. בטני התכווצה בכאב כה עז שנאלצתי להיאחז בצווארונו של אריק לתמיכה, אך לצערי ידי נתלשו מצווארו על ידי הרופא שאמר שהתחלתי לחנוק את בעלי. יכולתי להרגיש מעין תחושת לחץ כואבת סביב גבי התחתון, אשר הפכה את הישיבה או אפילו העמידה לבלתי אפשרית לחלוטין, אך זה לא עצר שם, אלא התחיל להתפשט כמו וירוס בצורה גלית עד שהגיע לבטני. אצבעותי עפו לאט לבטני במהלך אחת מסדרות הצירים ונשמתי בכבדות כשחשתי כמה קשה היא הפכה לפתע. בדיוק כשחשבתי שהכל עומד להסתיים, הרגשתי תחושת צריבה חדשה שם למטה, עקצוץ שהרגיש כאילו איבר המין שלי נמתח לרוחב על ידי כוחות חיצוניים כלשהם. יכולתי להרגיש את ראש התינוק עומד להחליק ממני, יכולתי להרגיש את טיפות הזיעה שהצטברו סביב מצחי ואפי ואפילו חדרו לעיני עד שכל מקום צרב. ופתאום לא יכולתי לסבול את זה יותר; הרגשתי חלשה מדי וגופי מותש מכדי להמשיך. לאט לאט עצמתי את עיני כשחשתי רוגע פתאומי שוטף אותי. זה היה שליו ומרגיע, ואיתו בא חושך שליו מאוד. בכי חזק של תינוק הדהד בחדר והרגשתי את עצמי מחייכת, מחייכת כי התינוק שחיכיתי לו זמן רב כבר כאן, אבל פני נפלו כשחשבתי על עצמי. האם אני כל כך חלשה שאני אפילו לא יכולה לפקוח את עיני יותר? רציתי לראות את התינוק שלי, אבל עיני הרגישו כבדות מדי מכדי להיפתח, אפילו גופי הרגיש כאילו הוא עולה באש. הרשיתי לסוג של חושך שליו לנסות להשתלט עלי, למשוך אותי לתוך עצמו, ובהתחלה ניסיתי להילחם בזה, אבל זה היה חזק יותר; הוא כרך את זרועותיו הקרות סביבי, מושך אותי לתהום שלו. עצמתי את עיני לאט, ואיפשרתי לחושך להשתלט; וזה עשה, זה השתלט. זה משך אותי לתוך עצמו, מושך אותי מטה עד שהייתי שקועה לגמרי בחושך שלו. דבר אחד היה בטוח, אהבתי את זה כאן... *** עיני נפחו לאט לאט כששמעתי שני אנשים מדברים בינם לבין עצמם בלחישות שקטות והקשבתי כי הייתי סקרנית לגבי מה הם מדברים ומדוע הם החליטו ללחוש. אחת הסיבות שהדיון שלהם עורר את תשומת ליבי הייתה כי אחד מהם נשמע חשוד מדי דומה לאריק, בעלי ותהיתי מדוע הוא נמצא בוויכוח סוער כזה עם הרופא. "לאשתך יש המופיליה, מר אשפורד ולכן עלינו להתחיל טיפול מיידי או שהיא תמות." קולו הצרוד של הרופא נשמע חמור כשהוא דיבר עם אריק. "דוקטור, לאשתי אין המופיליה." טען אריק בעיוורון. חייכתי לבורותו; אריק לא ידע כלום מלבד חובות הלהקה ולחזור הביתה לאישה מוכנה. הוא לא יודע כלום מלבד הארוחות שלו ומה לעזאזל קורה ללהקה של אלפא לוק או אלפא טרנט. הוא לא יודע איזה סוג של כאב עברתי בכל יום עם היותי חולה המופיליה אבל לא נותנים לי טיפולים. אריק היה בעלי, והאלפא של להקת שאדו ברינק. הוא הפך לאלפא זמן קצר לאחר שהתחתנו, כלומר, אחרי שהעברתי לו את גלימת ההנהגה. הוא מעולם לא נולד למלוכה, אני כן. אבל אז לפתע, כאילו הוא נשלט על ידי סוג של שדים, הוא השתנה מלהיות אותו בעל מתוק מדי שהוא היה כמה חודשים לפני החתונה שלנו וכמה חודשים לתוכה. הוא השתגע, פסיכו שהיה שקוע מאוד בחובות הלהקה שלו, ושכח לרגע שאני נתתי לו את התפקיד הזה מלכתחילה. הוא כבר לא בילה איתי זמן, כבר לא היה אכפתי, ואפילו כדי להחמיר את המצב, הוא ניתק אותי מהעושר שלי. מה היה התירוץ שלו? היינו צריכים להתחיל לתכנן/לחסוך לעתיד. האם האמנתי לו? לא. האם הרשיתי לו להמשיך עם זה? כן. למה? כי אהבתי אותו. כשחשבתי על זה עכשיו, הבנתי שהייתי טיפשה שאפשרתי לו לקבל גישה לכל הכסף שלי בזמן שלא הייתה לי גישה לכלום מלבד הבוטנים שהוא נתן לי מדי פעם שלא הספיקו לקנות את התרופות שלי. קולו של הרופא חתך את מחשבותי, מה שגרם לי למקד מחדש את תשומת ליבי בשיחה שלהם; "היא צריכה טיפול, אני לא מבין מה אתה מרמז, אדוני." יכולתי לחוש את התסיסה בקולו. יכולתי להבחין שהוא עצבני מאוד אבל תהיתי על מה אריק בטח אמר כדי להרגיז אותו כל כך. "ואני אומר שאתה מנתק אותה מתמיכת החיים הזו! היא לא צריכה את זה ואני לא נותן לך את ההסכמה להמשיך בטיפול שלה!" רתח אריק. הרגשתי שגופי מתכסה בצמרמורות מהמשמעות של מה שאריק אמר. הוא רוצה שאני אמות! והוא רוצה שהרופא יעשה את זה עכשיו כשאני הכי זקוקה לעזרה. "מר אשפורד, האם אתה מרמז שאני אהרוג את אשתך?" שאל הרופא בחוסר אמון והבנתי את דאגתו כי גם אני הייתי המומה מדי. מעולם לא ציפיתי שאריק יעשה לי משהו כל כך נורא, מעולם אפילו לא חשבתי על זה. "כן!" נזף אריק, "תהרוג אותה! חיפשתי את ההזדמנות המושלמת להרוג אותה ועכשיו שמצב רפואי כלשהו שאפילו לא ידעתי עליו הציג את עצמו, בואו נאפשר לזה להרוג אותה!" "ומה עם התינוקת...?" "התינוקת תהיה בסדר איתי, אני אדאג לה כראוי." הוא ענה לרופא. "...ואני אלך עכשיו, תסיים את העבודה בזמן שאני אלך להביא לך את הכסף שלך." הוא הוסיף. הרגשתי שליבי נשבר למיליון רסיסים. לא האמנתי, לא האמנתי שאריק רצה במותי כל הזמן הזה. הרגישתי דמעה בודדת נופלת מעיני אבל לא ניגבתי אותה אפילו כשהיא השאירה שביל מגרד בצד פני עד שהיא נעצרה ממש סביב אוזני. שמעתי את קולות הרופא ממהר ברחבי החדר, מנסה לצאת בשליחותו של אריק, אבל לא אמרתי דבר ופשוט נתתי לו לעשות את זה. לא נשאר לי בשביל מה לחיות אם האיש שהייתי מאוהבת בו רצה במותי. שמעתי את הרופא מנתק משהו ושמעתי את הרעש החזק שהוא השמיע כשהוא נותק בהצלחה מגופי. פתאום הרגשתי כאילו אני לא יכולה לנשום, ושמשקל העולם היה על חזי. עיני נפלו לאט לאט אבל לא נלחמתי בזה; לא נלחמתי בחושך שרצה במהירות להשתלט על נשמתי. לפני שהכל החשיך, התחננתי לאלת הירח, התחננתי אליה שתיתן לי הזדמנות נוספת לחיים; הזדמנות בריאה יותר לכך בלי המופיליה ולא סוג הנאיביות שהצגתי בחיים האלה. סט חדש של צמרמורות רץ לאורך גופי אבל זה הרגיש שונה, זה היה אטרי. עצמתי את עיני הפעם, מצפה לחושך והוא הגיע זמן קצר לאחר מכן כמו גלימה, מכסה אותי. זה לקח אותי איתו ואת כל מה שהיה לי, כולל את נשמתי ואת הנאיביות שלי... התחלה אותי. זה לקח אותי איתו ואת כל מה שהיה לי, כולל את נשמתי ואת הנאיביות שלי...