מנקודת מבטה של אייברי.
ארוחת הצהריים הייתה שקטה, המשכתי להעיף מבטים חטופים לעבר ליילאני כל כמה שניות.
בנקודה הזו רציתי שיהיו לי את הכוחות לקרוא מחשבות.
זה היה נהדר אם הייתי יודעת על מה ליילאני חושבת.
נקישה נשמעה בדלת.
"הדלת פתוחה," צעקתי, והריח הנורא של שאנון הכה בי.
אלוהים אדירים!
מה היא רוצה עכשיו?
לא דיברתי איתה כבר כמה ימים, אלא אם כן נפגשנו בהליכות אקראיות.
ליילאני מיד קמה כששאנון צעדה לעברנו
















