מנקודת מבטה של אייברי. כמה שעות לאחר שהוריי נטמנו, מיהרתי לחדרי כדי להתחמק מהמבטים המביעים השתתפות בצער שקיבלתי. צעדתי לאט למראה בחדרי כדי לראות את עצמי. עמדתי מול המראה והתחלתי לבכות נהר של דמעות, הדמעות שלי כאילו היו בעלות מחשבה משלהן כשזרמו בחופשיות מעיניי. הכאב בתוכי היה חונק ומכמיר לב, "אתגעגע אליכם כל כך, אני אפילו לא יכולה לתאר כמה אתגעגע לשניכם." מלמלתי, מנסה לנקות את הדמעות שהפכו לחברות ה