נקודת מבטה של אייברי. "אני אלך," אמרה לילאני, כמעט ממהרת ללכת. "חכי... את לא חייבת ללכת עכשיו... פשוט תחכי לי בחוץ..." "היא לא מחכה, או שהיא הולכת או שאני הולכת," שאנון צעקה, קוטעת אותי. הסתכלתי על לילאני, היא הייתה מבוהלת מעבר לכל מידה, אצטרך לתת לה ללכת לעת עתה, אבל אתקשר אליה אחר כך. אני לא יודעת איזו בעיה יש לשאנון עם המסכנה. "את יכולה ללכת, לילאני. אתקשר אלייך אחר כך." הנערה השתחווה כרגיל ופט