מסיבת יום הולדת מנקודת המבט של אייברי קרן השמש זרחה על עורי וזה היה משהו שהייתי אוהבת בימים רגילים, אבל לא היום. פקחתי את עיני בפתאומיות בגלל תחושת כאב בחזה, הזאבה שלי מצרה עלי. זה היה כאילו הייתי צריכה משהו או מישהו שירחיק את הכאב הזה. "מה זה, קירה?" שאלתי בקול רם. עברו ימים מאז שפגשתי את זנדר וידעתי שהזאבה שלי חסרת מנוחה מאז שמצאנו את בן הזוג המשוער שלנו, אבל אז היא הייתה רגועה להפליא לאחר מכן. עם זאת, לקירה לא היה אכפת לומר משהו אחר מלבד המילה "בן זוג". ואז הריח המפתה להפליא שלו פגע בי שוב, והבנתי למה קירה כל כך חסרת מנוחה. "מה הוא עושה כאן?" שאלתי את עצמי מיד, מנסה לשבור את הראש לכל סיבה אפשרית. "הוא בא ליידע את אבי שאני בת הזוג שלו?" "לא..." צעקתי, וזינקתי מהמיטה. מיהרתי לכיוון ארון הבגדים שלי, כדי להשיג משהו ללבוש. הריח של זנדר תיאר בבירור שהוא נמצא באחוזה, למטה באולם המשותף. "אני צריכה לעצור אותו מלגלות את הסוד." אמרתי לעצמי, כששמתי עליי חולצת טי רפויה וג'ינס דהוי. הם היו אחד הבגדים הנוחים שלי שאפשר להיכנס אליהם. עם זאת, הזאבה שלי המשיכה ליילל כשצעדתי החוצה מחדר השינה, הריח של בן הזוג שלנו התחזק. "את צריכה להפסיק, קירה. את לא מקבלת כלום!" הכרזתי תוך כדי שדחפתי את עצמי מהמיטה. זה היה לא נוח בכל מקרה. תהיתי אם אלת הירח באמת מתעסקת איתי כרגע, שכן הכאב בחזה שלי לא שכך במעט. זה רק נעשה אינטנסיבי יותר, היה ברור שזה בגלל זנדר. כשצעדתי במסדרונות, התחלתי לשמוע קולות רבים של אנשים. היה ברור שהיו יותר מחמישים אנשים באולם המשותף. האיצתי מיד, רציתי לדעת מה קורה ולמה כולם שם. תוך כמה שניות, היא כבר הייתה באולם המשותף ועיניה כמעט התעוורו מהקישוטים. זה יום ההולדת שלי! יום ההולדת ה-18 שלי! אפילו לא הצלחתי להבין איך הצלחתי לשכוח יום כל כך חשוב. "יום הולדת שמח, אייברי." אבי הלך לקראתי, מאחל לי יום הולדת שמח, אבל לא הייתי במצב רוח לחגוג. מלבד העובדה שזה יום ההולדת שלי, זה היום שבו הייתי אמורה להכריז על אריק כבן הזוג שלי. 'אוי לא!' צעקתי במוחי לפני שחייכתי לאבי. "תודה, אבא." אמרתי, נותנת לו חיבוק קל. עיניי נתקעו על אמי שהייתה עדיין רחוקה. היא נראתה ממש עסוקה, מנסה לסדר הכל, לחגיגה המרכזית שהייתה אמורה לקרות בערב. "אמא שלך הייתה בכל מקום." שמעתי את אבי אומר לי תוך כדי צחקוק קל. האהבה שהייתה לו לאמי, ניכרת בעיניו. "אני אלך לדבר עם אמא." אמרתי, נסוגתי מאבי ואז צעדתי קדימה. כמה צעדים קדימה, הריח המפתה הזה פגע בי שוב. ראשי הצליף הצידה כדי לראות את זנדר צועד לקראתי. "שיט." קיללתי, בידיעה שלא רציתי להתמודד איתו שם. הייתי אשמה מדי, אבל אז לזאבה שלי היו מחשבות משלה. המשכתי ללכת קדימה, אבל אז נעצרתי. "יום הולדת שמח, אייברי." שמעתי את זנדר אומר לי. עם חיוך מנחם על פניו, הוא צעד קדימה והניח נשיקה רכה על לחיה. "ת-תודה." אמרתי, מגמגמת. ראשי הסתובב באיטיות כדי להסתכל על אבי שעמד עדיין במרחק כמה מטרים. יכולתי לראות חיוך מתחיל להיווצר על פניו. ברור שהוא לא אהב את הדרך שבה זנדר היה קרוב אליי. מצד שני, לקחתי בשקיקה את הריח של זנדר כשהוא התרחק. עיניו הכהות קדחו חורים בגופי, ולא היה לי אכפת במעט. עיניי סקרו את כל גופו, קלטו את המראה שלו. הוא היה כמו משב רוח רענן. הרגשות שהרגשתי פורצים בתוכי היו הרבה יותר ממה שהרגשתי כלפי אריק בחיי הקודמים. ואז שמעתי את אבי מנקה את גרונו מהצד. ידעתי שהוא לא רצה שיהיה לי יותר מדי אינטראקציה עם מישהו שהוא חשב שהוא לא בן הזוג שלי. "אני אתראה איתך אחר כך, זנדר." אמרתי בחיפזון, צעדתי קדימה כדי ללכת לאמי. "בטח." שמעתי אותו אומר בטון עמוק וחד משמעי, ששלח צמרמורות במורד גופי. כשצעדתי קדימה, עדיין לא הצלחתי לדעת למה זנדר היה שם באותו זמן. **** "אהה, את נראית כל כך יפה." קולה של שאנון צלצל חזק מדי באוזניי. התחלתי להיות מגורה מהקול הצורמני שלה שלא ראיתי בו מטרד בחיי הקודמים. "אני יודעת." עניתי בקיצור ובחדות, לא נותנת מקום לשיחה נוספת. הייתי לבושה בשמלה ורודה בהירה זורמת, צבע שלא אהבתי. שאנון התעקשה שאני אלבש את השמלה הזו וקיבלתי כי לא הייתי במצב רוח הנכון למסיבה, בכל מקרה. עם זאת, שאנון הסתובבה להסתכל עליי, מופתעת מתגובתי. עיניה היו מצומצמות לעברי. יכולתי לראות את החשד בעיניה. כמובן, לא התנהגתי כמו בובה כמו שהייתי אמורה. עם זאת, עדיין לא הצלחתי להאמין שיש לה עניין עם אריק. 'אני צריכה לאשר את זה מזנדר או מכל אחד אחר.' במחשבה על זנדר, עיניי נעצמו, נזכרות בנשיקה שהוא הניח על לחיי. זה היה רך ודמוי כרית. "בחזרה לכדור הארץ, אייברי." שאנון נזפה בי והרגשתי שאני רוצה לתלוש לה את הראש. היא הייתה מעצבנת להפליא. "מה?" נזפתי בנאקה נמוכה. "מה? למה את כל כך מגורה בימים האלה? את ממש נוזפת בי כל הזמן." שמעתי את שאנון אומרת, עיניה מתחילות להפוך דומעות. זו הייתה תכונה אחת שהייתה לשאנון בחיי הקודמים, שבה השתמשה כדי לגרום לי לעשות את רצונה. "את צריכה לנגב את הדמעות האלה. אנחנו צריכות לרדת למטה תוך שתי דקות." אמרתי לה, מתעלמת מהצהרתה על הגירוי שלי כלפיה. מצד שני, ראיתי אותה פותחת את פיה כמו דג במים כדי להפריך את תשובתי, אבל אז היא לא הצליחה ליצור מילים. חייכתי קלות כשראיתי את ההפתעה בעיניה. היא רק התחילה להבין שאני כבר לא תמימה כל כך. הלכתי על פניה, לכיוון הדלת. הגיע הזמן להתמודד עם השלב הבא של חיי הנולדים מחדש. "אני צריכה למצוא דרך לדחות את אריק כבן הזוג שלי, אבל אז זה יביא הרבה סיבוכים." מלמלתי לעצמי, נזהרת לא לתת לאף אחד אחר לשמוע אותי. אם אדחה את אריק כבן הזוג שלי, תוכנית הנקמה שלי לא תלך לפי התוכנית. כמו כן, אבי יתאכזב ממני נורא. שאריק יהפוך לבן הזוג שלי זה מה שכולם רצו וציפו לו. כשצעדתי במורד המסדרון, יכולתי לשמוע את צליל המוזיקה והצחוק השמח. כמו כן, יכולתי להריח את בן הזוג שלי שגרם לקירה לגרגר בתוכי. "היי, חכי. אנחנו אמורות להיכנס ביחד." שמעתי את שאנון קוראת לי והאיצתי בכוונה לכיוון האולם המשותף. למה היא תרצה להיכנס איתי? זה יום ההולדת שלי אחרי הכל. וידאתי שהגעתי לקצה המדרגות שבו הייתי אמורה לרדת במלכותיות לאולם. ברגע שהופעתי, כל העיניים היו עלי. המוזיקה הפסיקה רק כדי להשאיר את הצלילים המרגיעים של פסנתר. הצחוק פסק כשכולם קלטו את היופי שלי בזמן שהיה לי חיוך גדול על פניי. "ברוכה הבאה, אייברי הליפקס, תפוח העין של האלפא שלנו." הכריז עוגן המסיבה עם חיוך על פניו וכולם פרצו במחיאות כפיים סוערות. מוזיקת קבלת פנים התחילה להתנגן והייתי כל כך מחייכת, אבל לפני שירדתי במדרגות המלכותיות שלי, הפניתי את ראשי קצת כדי לראות את שאנון. פניה היו אדומות מכעס ושנאה. הבעתה זעזעה אותי עד עמקי נשמתי. האם היא תמיד הייתה כל כך מרירה כלפיי? הסחתי את דעתי ממנה, ירדתי במדרגות כדי לראות את אריק עומד למרגלות המדרגות, ברור שמחכה לקחת את ידי. נעצרתי לרגע, אפילו לא רציתי שיהיה לי קשר איתו. עיניי חיפשו את זנדר בקהל האנשים. עיניי פגשו את שלו, לא היה כל כך קשה לאתר אותו מכיוון שגם הוא נעץ בי את עיניו. הלוואי שהוא היה יכול לבוא להציל אותי מהמצב הקשה שבו הייתי נתונה, אבל ידעתי שאני לא צריכה שום אביר על סוס לבן. באותו רגע, הלוואי שסערה עצומה פשוט תקרה ואני אברח ממסיבת יום ההולדת. נאנחת קלות, המשכתי לרדת במדרגות ופתאום היה רעם אדיר שזעזע את כל האחוזה.