דוד חש עלבון פתאומי. הוא מעולם לא פגש מישהו כה חצוף.
"לאורה היא הבת שלי; אתם לא יכולים סתם לקחת אותה בלי סיבה. אם לא תיתן לי הסבר, אתקשר למשטרה מיד," אמר דוד, בניסיון לשמור על מעט כבוד.
סדריק צחק, מבטו מלא בלעג. "בת? מר שארפ, אתה לא מרגיש שום ייסורי מצפון כשאתה אומר את זה? אחרי המסיבה אתמול בלילה, חשבתי שהיה ברור לכולם מה לאורה באמת מייצגת עבורך."
"אני—תמיד התייחסתי אליה כמו לבת! היא גדלה במשפחת ש
















