לורה חשבה על כל זווית אפשרית ותכננה הכל מראש. יש שיגידו שהיא לא יכולה לראות את העתיד, אבל עם זיכרונות מחייה הקודמים, בהחלט היה לה יתרון. כשלקחה כוס יין אדום ממגש המלצר, היא נראתה מאופקת ומתוחכמת, ניגוד בולט לגילה. "ברוך הבא, ד"ר האמונד," אמרה בחמימות, לגמה מהיין לפני שהניחה את הכוס, והשאירה סימן שפתון מפתה שתפס את תשומת לבם של גברים רבים. עם גיל מנטלי הקרוב לעשרים וחמש, לורה נשאה את עצמה בביטחון ש