לורה נשארה רגועה, תווי פניה המעודנים ממילא נראו כאילו גולפו מקרח, עם שכבת כפור דקיקה המכסה אותם. היא עמדה כשידיה מאחורי גבה, והקרינה הילה של גאווה קרה ונחישות שאפילו הווארד לא יכול היה להתעלם ממנה. אף אחד לא היה מאמין שרמאית יכולה להיות כל כך נינוחה. לעומת זאת, הבעותיה העדינות של אוולין הסגירו את אי הנוחות שלה. "אולי המורים הנוכחים לא מכירים אותי היטב, אבל עם קצת חקירה, הייתם מגלים שתמיד הייתי בין