כשאיבלין הייתה ילדה, היא צפתה בסרט טבע שהותיר עליה רושם עז. הסצנה שהיא זכרה בצורה הברורה ביותר הייתה של עיט שלג דואה מפסגת הר מכוסה שלג, כנפיו פרושות לרוחב בעת מעופו. עיניו היו חדות כברק, חודרות את השמים כדי להתמקד בטרפו. עכשיו, היא הרגישה כמו הטרף תחת מבטו של העיט הזה. תחושת אימה התפשטה ממעמקי ליבה, וגרמה לאצבעות רגליה להתכווץ שלא מרצון. כל מה שהיא רצתה היה לברוח, להימלט ממבטה של לורה. אבל באותו