הדלת נפתחה, ולורה ראתה את פניו הנאות של איסטון. החולצה השחורה שלו השתלבה בצורה חלקה עם צבע כרית המושב. הוא היה כולו שחור אפילו באמבט האור. הוא הסתובב להסתכל על לורה, "סיימת?" לורה התיישבה לידו. "כן. למה אתה בא באופן אישי?" "במקרה הייתי בקרבת מקום ושמעתי מג'יימס שהיית בצרות," אמר איסטון בקול עמוק וחלק. לורה חשבה שאיסטון הוא כמו וויסקי. עבור אחרים, הוא הוגש בדרך כלל קר כקרח, חזק ומקפיא, אבל מול לורה