כשהלילה ירד, השמים נותרו בהירים אחרי הסערה העזה אמש. האוויר היה רענן עם ריח של צמחייה. לורה דחפה את איסטון לטיול למטה. תחת פנסי הרחוב העמומים, הצללים שלהם נמתחו ארוכות. איסטון תמיד היה איש של מילים מועטות, ולורה גם לא הייתה דברנית גדולה. אבל כשהיא הייתה ליד איסטון, היא מצאה את עצמה לעתים קרובות מתחילה שיחות. "מר ראיין, הכוכבים ממש בהירים הלילה. כשהעיניים שלך ישתפרו, בוא נלך יחד לעמק הכוכבים," אמרה