נֹארָה זה לא מעקב אם הבחור הוא החבר הכי טוב של אבא שלך, נכון? זה מה שאני אומרת לעצמי כשאני יושבת במכונית שלי עם משקפת צמודה לעיניים שלי. זה דבר לגמרי שפוי לעשות בגיל 18 בערב שישי. בכלל לא משוגע. האמת היא שאני פשוט מחכה לראות אם מישהו יגיע לגבי החדר שהוא בדיוק העמיד להשכרה. החדר שאני מתכננת לשכור. איתן גר די קרוב לקמפוס המכללה, אז אני בטוחה שיהיו טונות של אנשים שיתעניינו בו, ואני לא יכולה לתת לאף אחד מהם להשיג אותו. רק המחשבה על איזו בחורה צעירה אחרת שגרה כל כך קרוב אליו גורמת לי לחרוק שיניים. זה לא יכול לקרות. ברגע שאני רואה את הג'יפ השחור שלו נכנס לחניה, אני נושמת לרווחה ונותנת לכל המתח לצאת ממני. רק המראה שלו משמח אותי. פנסי הרחוב לא מספיק בהירים כדי להאיר אותו לחלוטין, אבל זה מספיק כדי שאראה את שיערו החום בהיר ואת כתפיו הרחבות. אני צופה בו הולך לדלת הכניסה שלו, מתפעלת איך מישהו יכול להיראות כל כך לעזאזל סקסי רק בהליכה. הוא פשוט נראה כל כך בטוח בעצמו וחזק, ואני לא יכולה שלא להתפתל קצת במושב שלי. ברגע שהוא בפנים, אני מכריחה את עצמי לחכות. אני לא יכולה סתם לפרוץ פנימה בשנייה שהוא מגיע הביתה. זה ייראה ברור מדי. אני זזה קצת יותר ומנסה להרגיש בנוח, אבל עכשיו אני רטובה אחרי שראיתי אותו, וקשה לי מאוד להתמקד במשהו אחר. תנועה תופסת את העין שלי, ואני מחזירה את תשומת הלב שלי לבית של איתן. הוא לא סגר את הווילונות, ואני יכולה לראות אותו פוסע לאורך החדר שלו. הוא מדבר עם מישהו בסלולרי שלו, ואוי ישו מתוק, הוא הוריד את החולצת טי שלו. אנחה קטנה בורחת ממני כשאני מעבירה את העיניים שלי על כל השרירים המוגדלים האלה. המשקפת גורמת לזה להיראות כאילו הוא קרוב מספיק כדי לגעת בו, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה להעביר את הגוף שלי על כל הבשר הקשה הזה. מבלי לקבל החלטה מודעת לעשות זאת, היד הימנית שלי עולה במעלה הירך הפנימית שלי וצוללת מתחת לחצאית שלי. לרגע קצר, אני נזכרת איפה אני. האם אני באמת הולכת לעשות את זה? האם אני באמת הולכת לאונן במכונית חונה עם משקפת צמודה לעיניים שלי? האצבעות שלי מחליקות מתחת לתחתונים הרטובים שלי ואומרות לי שכן, אני בהחלט כן. אני יותר מרטובה, והאצבע שלי מחליקה בקלות פנימה עד הסוף. אני אוחזת במשקפת חזק יותר כשהנשימה שלי מתגברת. איתן הפסיק לפסוע ופנה לכיוון החלון. אני יודעת שהוא לא יכול לראות אותי. הוא אפילו לא מסתכל לכיוון שלי, אבל צמרמורת עוברת דרכי בכל זאת, ואני מתחילה לשפשף את הדגדגן שלי מהר יותר. אלוהים, הגוף שלו הוא דבר של יופי. העיניים שלי משוטטות על פני שרירי הבטן המוגדרים שלו לפני שחוזרות לשרירי החזה והכתפיים הרחבות שלו. אני מזיזה את היד שלי מהר יותר, ואני מרגישה את ההתחלות של האורגזמה שכבר מתחילה. בדיוק כשהיא מתחילה לשטוף אותי, אני מרימה את המשקפת כדי שאוכל לראות את הפנים שלו. הזיפים הזהובים על לחייו, שפתיו המלאות והניתנות לנשיקה, וכשאני רואה את עיניו הירוקות המהממות, אני נאנחת את שמו לתוך המכונית הריקה שלי ומגיעה לשיא בעוצמה שמותירה אותי רועדת. אני משפשפת בעצלתיים את הדגדגן שלי, נאנחת כשהוא שולח גלי הדף קטנים של הנאה דרכי. אני מפילה את המשקפת, ואני מבחינה שאידיתי את החלונות שלי. אלוהים, זה נראה כאילו עשיתי קצת התמזמזות כבדה כאן. לא, שכנים טובים של איתן, פשוט דפקתי את עצמי במכונית שלי בזמן שחניתי ברחוב המקסים שלכם. ברגע שאני מתחילה לצחקק, אני לא יכולה להפסיק. עד שאני משתלטת על עצמי, יש לי דמעות שזורמות על הפנים שלי, ואני מתחילה לדאוג לגבי השפיות שלי. זה מה שקורה כשאת הופכת אובססיבית לחלוטין לגבר מבוגר יותר ושומרת על עצמך בתולה בשבילו. את משתגעת! ובכן, כל זה עומד להשתנות. אני הולכת לשכור את החדר הזה, ואני הולכת להפוך את איתן לשלי. בקרוב, אני אזיין את הגבר המהמם הזה בחלון, ולא יהיו יותר סשנים סולו במכונית שלי. עם חיוך, אני מורידה את החצאית שלי ופותחת את הדלת. אני מסתכלת למעלה אל החלון שלו בדיוק כשהוא מסתכל עלי, והחיוך הרחב שהוא נותן לי שולח צמרמורת של התרגשות במעלה ובמורד עמוד השדרה שלי. עד שאני מגיעה לדלת שלו, הוא כבר סיים את השיחה ועומד שם רק עם זוג ג'ינס. לרגע אני לא מצליחה לדבר. כל מה שאני יכולה לעשות זה לבהות בגוף המדהים שלו ולקוות שאני לא מריירת. כשאני מצליחה להעלות את העיניים שלי לפניו, יש מבט משועשע מאוד בעיניו הירוקות. אני גם לא יכולה שלא להבחין בחום שבהן, גם אם הוא מנסה להסתיר אותו. לרגע קצר מאוד העיניים שלו רצות במורד הגוף שלי, ואני יודעת שהוא קולט את הציצים שלי בלי חזייה ואת החצאית הקצרה שאני לובשת. למרבה הצער, הוא לא פועל על פי אף אחד מאלה, אם כי. במקום זאת, הוא מחזיר את עיניו לשלי ונותן לי חיוך גדול, מוביל אותי פנימה. "מה את זוממת, נֹארָה?" אני מנסה לא להסתיר את האכזבה שלי כשהוא תופס את החולצת טי שהוא לבש וזורק אותה בחזרה. אני צופה כשהגוף המהמם הזה נעלם מהעין, סנטימטר מושלם אחד בכל פעם. כשאני מסתכלת עליו בחזרה, הוא נראה כאילו הוא מנסה לא לצחוק. אני מעמידה פנים של בורות והולכת לשבת על הספה שלו. הוא מתיישב בקצה השני ומטה את גופו כדי שיוכל לראות אותי, מניח את זרועותיו על הצד ועל גב הספה ומרים את הקרסול שלו על הברך שלו. אני רוצה נואשות לזחול ולשבת בחיקו, אבל מגייסת את הריסון להישאר איפה שאני. הוא מרים גבה לעברי, מחכה. "ובכן, רציתי לדבר איתך על משהו," אני אומרת, לפתע מאוד, מאוד עצבנית. "הכל בסדר?" הוא מסתכל עלי קצת מודאג ואז מוסיף, "את נראית ממש סמוקה. את מרגישה טוב?"