מְצִיאַת הַמַּדְרֵגוֹת, אֲנִי סוֹחֶבֶת אֶת הַתִּיקִים שֶׁלִּי לְמַעְלָה וּפוֹתַחַת אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי מַגִּיעָה אֵלָיו, מוֹצִיאָה גִּנְחָה קְטַנָּה כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה כַּמָּה הַחֶדֶר מְקַסִּים. יֵשׁ חַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף עַל הָאֻרָווֹת, שֻׁלְחָן לָבָן קָטָן וּמִטָּה בְּגֹדֶל מָלֵא הַמְּסֻדֶּרֶת וּמוּכָנָה לְשִׁמּוּשׁ. הוּא אֲפִלּוּ קִפֵּל שְׂמִיכַת צֶמֶר וְהֵנִיחַ אוֹתָהּ בְּקֵ