אליין נשענה לאחור בכיסאה, הבעתה נינוחה ושפתיה התעקלו לחיוך מרושע. היא נראתה כה מהממת, שאף אחד בחדר לא הצליח להסיר ממנה את מבטו. בתנועת ביטול של ידה, היא דיברה בזדון אגבי, קולה חלק אך חד, "מר ייטס, אל תשכח שאופנת סטארלייט נמצאת בשליטתי כעת." "אם מישהו כאן לא כשיר, זה אתה, לא אני." המילים פגעו בשון כמו סטירה, וידו רעדה סביב ערימת הניירות שהחזיק. הוא לא היה בטוח אם זה כעס שגרם לו לרעוד או ההבנה של מה