אליין, מוקפת באנשים שהעזו לקרוא לעצמם משפחה שלה, לא חשה דבר מלבד גועל. עצם נוכחותם גרמה לעורה לזחול. בינתיים, שון חשב מחשבה חולפת: הם ישבו שם כל הזמן הזה, ואף אחד לא שם לב ששקית העירוי של אליין התרוקנה. אם זו הייתה ביאנקה, הוא היה שם לב מיד, מפנק אותה כאילו הייתה עשויה מזכוכית. אבל המחשבה חלפה מהר כפי שבאה - נדחתה בלי מבט שני. טרייסי, לעומת זאת, לא הייתה רגועה כל כך. ההתנגדות של אליין גרמה לה לרתוח, כעסה בקושי מרוסן. שון, מצד שני, דחה את דבריה של אליין על עזיבה כילדותיים. מבחינתו, זה היה סתם עוד התקף זעם. היא תחזור על ארבע בסופו של דבר - היא תמיד עשתה זאת. הוא חשב שזה סתם ריב משפחתי בעיניה, לא יותר. אחרי שהחליפו לה את שקית העירוי, אליין לא חזרה לחדר. במקום זאת, היא פנתה לגג, נואשת לאוויר צח ולרגע של שלווה. אבל שלווה לא הייתה בתפריט - כי חיכתה לה שם ביאנקה. ביאנקה עמדה לבושה ללא רבב, כמו איזו פאם פאטאל מספרי הלימוד. תיק הרמס שלה השתלשל מזרועה, האיפור שלה מושלם, היופי שלה מטפטף קסם מפתה. ולצדה עמד לא אחר מאשר פינלי סקוט - ארוסה של אליין ומה שנקרא הדמות הגברית הראשית בסיפור המעוות הזה. סיפור הרקע היה מגוחך. פינלי היה מאורס לבת משפחת ייטס מלידה, אבל מכיוון שביאנקה לא הייתה בתם הביולוגית, משפחת סקוט היססה לגבי השידוך. אז משפחת ייטס החזירה את אליין מהכפר כדי לתפוס את מקומה של ביאנקה. באותה תקופה, ביאנקה נסעה לחו"ל בנוחות, ופינלי נאלץ לסיים איתה את העניינים. אבל ליבו מעולם לא היה שייך לאליין מלכתחילה. ביאנקה הייתה אהבתו הראשונה, אהובת ילדותו, "אור הירח הלבן" המושלם שלו. גם עכשיו, כארוסה של אליין, ליבו של פינלי עדיין היה שייך לביאנקה. כלפי אליין הוא היה קר, מרוחק, אפילו אכזרי. וכל רגע נדיר של טוב לב הרגיש יותר כמו רחמים מכל דבר אחר. ובכל זאת, אליין הישנה נאחזה בשאריות האלה, אסירת תודה על הפירורים שהוא זרק לעברה. אבל הקסם של ביאנקה היה מסנוור. בכל פעם שהיא הייתה בסביבה, אליין חדלה להתקיים. חזרתה הפכה את עולמה הקודר ממילא של אליין לחלל מוצל. ביאנקה לא רק הייתה נערצת על ידי פינלי; היו לה שורה של גברים לרגליה, מוכנים לעשות הכל בשבילה. עם ה"הילה" הזוהרת שלה כ"גיבורה" ומעריציה האינסופיים, אליין לא יכלה שלא ללעוג. 'איך בכלל הייתי אמורה להתחרות בזה?' "אחות?" קולה הרך והמתוק של ביאנקה שבר את הדממה. היא פנתה מעט לעבר פינלי, הבזק של מבוכה חולף על פניה לפני שהיא מיסכה אותו במהירות בחיוך חינני. "אחות, אל תביני לא נכון," היא אמרה, קולה מטפטף מתיקות מזויפת. "פשוט נתקלתי בפינלי למטה, זה הכל." אליין לא הגיבה. בעבר, היא אולי הייתה מתווכחת, צועקת או מנסה להוכיח את טענתה. אבל עכשיו? כלום. ליבה היה דומם ושקט, כמו ים רגוע אחרי סערה. פינלי, לעומת זאת, נראה נרגז. גבותיו התקמטו, הטון שלו חד. "אליין, תפסיקי לעשות מכל דבר עניין," הוא נזף. "אין שום דבר ביני לבין ביאנקה." אליין חשבה על הנערה שהייתה פעם - זו שניסתה כל כך לרצות אותו, לזכות באישורו, להשתלב בעולמו. הנערה שספגה לעג ברשת כארוסה נואשת ונצמדת שרודפת אחרי גבר שלא רוצה אותה. "אליין, אני—" פינלי התחיל שוב, כאילו יש לו עוד מה לומר. אבל המעלית צלצלה, וקטעה אותו. הדלתות נפתחו, ואליין נכנסה בלי היסוס. היא לא חסכה ממנו או מביאנקה מבט נוסף. מבחינתה, הם היו כלום עכשיו. שום דבר מוחלט. לרגע, גם פינלי וגם ביאנקה עמדו קפואים, המומים מחוסר האכפתיות שלה. "מה קורה לה?" מלמלה ביאנקה, הטון שלה משולב בבלבול, אם כי רמז של סקרנות חדר פנימה. פינלי צמצם מעט את עיניו לפני שפלט אנחת רווחה. "כנראה סתם במצב רוח רע," הוא אמר בביטול. אבל עמוק בפנים, הדרך שבה אליין התעלמה ממנו בגלוי לא ישבה טוב. זו הייתה פעם ראשונה. היא נהגה להתייחס אליו כאילו הוא תלה את הירח, תמיד כל כך להוטה לרצות. עכשיו, הכתף הקרה פגעה חזק יותר ממה שהוא רצה להודות, והשאירה אותו עם תחושה לא מוכרת ומטרידה. מבטה של ביאנקה נשאר כשהוא נעוץ בכיוון שאליו הלכה אליין, חיוכה נחלש לרגע קצר לפני שצל של משהו חד יותר הבהב בעיניה. אבל היא מיהרה להדוף את זה. 'למה שאכפת לי?' היא ידעה טוב מכולם שהיא מרכז תשומת הלב - תמיד הייתה, במיוחד עם אחיה. ההערצה הבלתי מותנית הזו נתנה לה את הביטחון לפטר כל מי שהיא לא ראתה כראוי לזמנה. אליין, באופן טבעי, לא הייתה יוצאת דופן. "קינגסלי," קול רך ושלו פנה פתאום. אישה מבוגרת עם שיער לבן מעוצב באלגנטיות, שישבה בחן בכיסא גלגלים, צפתה במתרחש. "כן, סבתא?" קולו הנמוך והחלק של קינגסלי הגיב, עשיר בביטחון עצמי שגרתי שנראה כאילו הוא טבע שני לו. קינגסלי, לבוש חליפה אפורה בהירה בתפירה מושלמת, עמד זקוף וסמכותי. עיניו החדות, המופנות מעט כלפי מעלה, הקרינו יהירות שקטה, ועצם נוכחותו שידרה סמכות. לאן שלא הלך, אי אפשר היה להתעלם ממנו. גם עכשיו, כמה אחיות ונשים צעירות בסביבה גנבו מבטים, שבויות בהילה המרוחקת והבלתי ניתנת להשגה שלו. "ראית אותה הרגע?" שאלה גרייס מורגן, התרגשותה בקושי מרוסנת. "זו השחקנית מהתוכנית שאני צופה בה! היא הראשית. למה היא עזבה כל כך מהר? רציתי לבקש ממנה תמונה." קינגסלי הבחין גם הוא באליין. היא לא הייתה הרבה - שחקנית משנית שזכתה לאחרונה לתשומת לב מסוימת בגלל דרמת רשת פופולרית שתפסה את תשומת לבה של סבתו. גרייס, מסיבה כלשהי, חשבה שלנערה יש קסם. "בפעם הבאה," הוא ענה בקרירות, הטון שלו אדיש. חואנה, עוזרת הבית הוותיקה של גרייס, לא יכלה שלא להתערב. כשראתה כמה גרייס אוהבת את אליין, היא העלתה את הרכילות שהסתובבה סביבה. "השחקנית הקטנה הזו, אליין ייטס, הסתבכה לאחרונה באיזו דרמה מבולגנת," אמרה חואנה, והנמיכה את קולה כאילו היא חולקת סוד עסיסי. "כנראה, היא האשימה את ביאנקה ייטס בפיתוי הארוס שלה, פינלי סקוט, בטענה שיש להם רומן. "האינטרנט לועג לה, קורא לה פרנואידית וקנאית. בכנות, זה נשמע כמו בדיחה." בטון של חואנה היה רמז לחוסר אמון, כאילו הרעיון שביאנקה צריכה לפתות מישהו הוא אבסורדי. אחרי הכל, גברים כמעט עמדו בתור בשבילה. ההאשמות של אליין? פשוט מגוחך. במיוחד למישהי כמו אליין - שחקנית סוג ב' עם מוניטין רע. אף אחד לא היה לוקח אותה ברצינות. גרייס, לעומת זאת, לא קנתה את זה. היא פלטה צחוק חד, הבעתה התקשחה. "הא! אני לא מאמינה לזה. אליין בטח ילדה טובה. אבל ביאנקה ייטס הזו? היא לא נראית כמו מישהי שאפשר לסמוך עליה." חואנה צחקקה, לא מצליחה לעצור את השעשוע שלה. "גברת, את בטוחה שאת לא משוחדת בגלל שאת אוהבת את אליין?" גרייס נחרה. "אם ביאנקה והארוס של אליין כל כך חפים מפשע, אז למה שאנשים בכלל יגידו דברים כאלה? אין עשן בלי אש. נשים כמוה - אלה שמתנהגות כאילו הן מתוקות ותמימות אבל מערבבות חרא מאחורי הקלעים - ראיתי הרבה מהן בזמני." שפתיו של קינגסלי התעקלו לחיוך קל ומשמעותי, אך הוא שתק. סבתו תמיד הייתה בוטה ובעלת דעות נחרצות. זה פשוט מי שהיא. בינתיים, אליין, שהלכה משם, עצרה לפתע. עיניה פנו באופן אינסטינקטיבי לעבר קינגסלי. איש כמוהו לא היה אפשר להתעלם ממנו. לאן שלא הלך, הוא משך את תשומת הלב של כולם, ושלט בחדר אפילו בלי לנסות. ברומן המקורי, קינגסלי לא היה רק נבל - הוא היה הנבל. האנטגוניסט האולטימטיבי. מסוכן, חסר רחמים ומפחיד את כולם. הוא היה גם הגבר שביאנקה לעולם לא יכלה לשחרר ממנו, זה שהיא ייחלה לו בסתר כל חייה. גורלותיהם לא היו קצרים מטרגיים. בסיפור, מותה של אליין סימן את סוף שנותיה המזהירות ביותר, וקינגסלי, שאכול על ידי חושך ונקמה, לא מצא גאולה. הוא מת בצללים, לקח איתו את כאבו ואת חרטותיו אל הקבר. אבל לא הפעם. ידה של אליין נקמצה קלות לצידה כשנחישות חדשה בערה בשקט בתוכה. החיים האלה יהיו שונים. היא לא תיתן לסיפור לחזור על עצמו. מחשבותיה נסחפו בקצרה אל הפעם הראשונה שנפגשו אז. זה היה במסיבה מפוארת, על רחבת ריקודים נוצצת. היא ניגשה אליו באומץ, והושיטה הזמנה לרקוד. מעט ידעה, שאותו רגע יחיד חתם את גורלותיהם.