"היי, דודה מיי, מה אמרת? מצאת אותו?" ג'ניס גלאדוול ישבה במכוניתה, מחכה לרמזור. היא הופתעה לקבל שיחה מדודה מיי, היא התקשרה לדודה מיי רק לפני עשר דקות כדי לבקש ממנה לשדך לה, אבל היא לא ציפתה לדייט כל כך מהר. זה היה מהיר במיוחד. "כן, הוא יהיה בשולחן מספר 8 במסעדת הפיאוני, לבוש בחולצה לבנה. אבל ג'ן, את באמת כל כך ממהרת? לומר לך את האמת, לבחור הצעיר הזה אין כסף. את רוצה לחשוב על זה ולחכות עוד כמה ימים?" דודה מיי נשמעה מהוססת. היא הייתה שדכנית במשך עשרות שנים, אבל היא מעולם לא פגשה בחורה כל כך חסרת סבלנות. כמאמר הפתגם, נישואים בחפזון, חרטה בשלווה. היא פחדה להרוס את המוניטין הטוב שלה. "אין צורך, דודה מיי. לא אכפת לי מהתנאים שלו. כל עוד הוא אזרח טוב שמציית לחוק." ג'ניס הבינה היטב את מצבה. אמה החורגת רצתה שהיא תינשא לאנס בשם אחותה, אז היא צריכה לפעול קודם כדי ליירט את זה. לכן, היא חייבת להינשא לגבר אחר לפני שאמה החורגת תפעל. ג'ניס ידעה היטב שלא קל למצוא מישהו שמוכן להתחתן איתה בתוך תקופה קצרה, אז היא הורידה את הציפיות שלה. כל עוד הוא לא מפגר והוא גבר, זה מספיק. ג'ניס ניתקה את הטלפון. היא אחזה בהגה ועמדה להתניע את המכונית כשהרמזור התחלף לירוק. לפתע, דמות הופיעה באמצע הכביש. אישה זקנה חוצה את הכביש, ויש הרבה מכוניות. בבהלה, ג'ניס פתחה את דלת מכוניתה ורצה לשם. עד שג'ניס הגיעה בחיפזון למסעדת הפיאוני, היא איחרה בחמש דקות. היא חשבה לעצמה, "אוי לא!" מה אם היא פספסה את בעלה לעתיד בגלל חמש הדקות האלה? אבל המצב לא אפשר לה לחשוב כל כך הרבה. "עזבי. זה חסר תועלת להאשים את עצמי. כדאי שאכנס ואנסה את מזלי. אולי הוא עדיין כאן?" ואכן, כשנכנסה למסעדה, היא ראתה גבר בחולצה לבנה יושב לא רחוק. ג'ניס ניגשה, וראתה שזה בדיוק שולחן מספר 8. זה בטח הוא. באופן בלתי צפוי, הוא לא עזב. ג'ניס שמחה בסתר ליבה וקיבלה רושם טוב מהגבר. כשצעדה לעבר הגבר, היא לא יכלה שלא להסתכל בסתר על גבו. כתפיו היו רחבות, וגבו היה ישר. אם לשפוט לפי גזרתו, הוא אמור להיות גבר נאה. זה מוזר. למה דודה מיי אמרה שהוא לא כל כך טוב? האם המשפחה שלו ענייה מדי? טוב, היא תדע ברגע שהיא תשאל. עם זאת, לפני שהיא יכלה להתקרב, היא נעצרה על ידי מלצר. "מצטער, מר בייטמן הורה לא להפריע לו." ג'ניס אמרה בחיוך, "אני יודעת, כי הוא קבע איתי פגישה. כמובן, הוא לא רוצה שיפריעו לו." המלצר לא אמר דבר. ג'ניס לא שמה לב לתדהמה על פניו של המלצר. היא המשיכה ללכת לעבר הגבר. "סליחה, אני מאחרת. התעכבתי בדרך." ג'ניס התיישבה מול הגבר. הגבר הרים את ראשו בשקט והסתכל עליה. רמז של הפתעה הבהב בעיניו, ואז הוא הפך לחקירה. כשראתה את פניו של הגבר, ג'ניס כמעט נשנקה. "אוי אלוהים!" הגבר הזה לא רק נראה טוב, אלא יפה להפליא. היו לו גבות חדות ועיניים בהירות. לבוש רק בחולצה לבנה רגילה, הוא נראה כמו בן מלוכה. אם לומר זאת בפשטות, המראה שלו היה בהחלט דומה לכוכבים הצעירים הלוהטים בעסקי השעשועים. העיקר היה שהאווירה שלו הייתה כל כך חזקה שהיא הפחידה. כשהוא הרים מעט את גבותיו, ג'ניס הרגישה שהיא צריכה להתרחק. לא פלא שהוא הורה למלצר לא לתת לאף אחד להתקרב. עם הפנים שלו, אף גבר או אישה לא יכלו לעמוד בפני בהייה. כשקלטה שהיא איבדה את קור הרוח שלה, ג'ניס חייכה במבוכה ומשכה כיסא כדי לשבת. "תודה שחיכית לי, זה מוכיח שאתה ג'נטלמן." המילים של ג'ניס היו מכל הלב. בלי לומר מילה, הגבר הרים מעט את גבותיו, ורמז של עניין הבהב בעיניו העמוקות.