ג'ניס וכריסטופר הגיעו לפתח חדרו של אביה. ג'ניס נקשה על הדלת. "בואו," קולו של מלקולם נשמע. ג'ניס פתחה את הדלת ונכנסה. מלקולם קרא כשמספר ספרים היו מונחים על השולחן מולו. "אבא, אנחנו כאן." כשג'ניס דיברה, היא דחפה את כריסטופר לפניה. "זה כריס. כריסטופר בייטמן. כריס, זה אבא שלי." כריסטופר ראה את מלקולם ובירך אותו בכבוד, "שלום אדוני." מלקולם סגר את הספר שקרא והעיף מבט לעבר כריסטופר, עם מבט מופתע על פניו.