סלינה, נקודת מבט: הוא לא אומר דבר, רק נועץ בי את מבטו. "אפשר לעזור לך במשהו?" אני אומרת ומנסה להישמע כאילו הנוכחות שלו לא מטרידה אותי. מבטו סורק את גופי לפני שידו עולה סביב צווארי ומכריחה אותי להתקרב לגופו. אני מרגישה עקצוצים מידו ואוחזת במגבת חזק יותר סביב גופי כדי שלא אפיל אותה. נשימתו מלטפת את פני ואני שומעת אותו שואף אוויר עמוק, אני יודעת שהנוכחות שלי משפיעה גם עליו. "תשארי בחדר הזה עד שאחזור.