קיאן, נקודת מבט אני יוצא מהחדר ומתעוררת בי תחושה שאני צריך לחזור אליה, הודף את התחושה וממשיך ללכת. משהו לא בסדר איתה ואנחנו צריכים לרדת לשורש העניין. "מה קלטת עליה?" שואל אותי הבטא שלי, דקלן, ברגע שאנחנו יוצאים מחדר החקירות. "בדיוק זה! לא קלטתי כלום. אין לה ריח בכלל!" אני אומר לו כשאנחנו עושים את דרכנו במורד המסדרון. "מוזר! היא הגיעה עם הנוכלים שתפסנו, אף אחד מהשומרים לא קלט משהו שונה לגביה," הוא אומר כשאנחנו מגיעים לסוף המסדרון, מסתכל סביב כמעט כל תא כאן תפוס בנוכלים, אנחנו נלחמים בהם מחוץ לממלכה. הם תקפו את הבריתות שלנו וכולם מנסים לגלות מה קורה כאן. "תגלה מי תפס אותה והרביץ לה! אני רוצה לדעת את הפרט הקטן ביותר!" אני אומר לו לפני שאני עולה במדרגות. "אני אלך לדבר עם הסיור שתפס אותם!" הוא אומר והולך לכיוון השני ברגע שאנחנו עולים למעלה. אני עושה את דרכי מעל החצר ופונה לכיוון הטירה, נכנס פנימה ואני ישר הולך למשרד שלי. את בעיית הנוכלים הזו שאנחנו מתמודדים איתה לאחרונה אף אחד מאיתנו לא מצליח לרדת לשורש העניין. אני מעיין בכמה קבצים במשרד שלי כשאבא שלי נכנס פנימה. "היי, בן! שמעתי שתפסתם עוד כמה נוכלים אתמול. משהו חדש?" הוא שואל לפני שהוא מתיישב מולי. אני מניח את הקבצים שלי על השולחן ונשען לאחור בכיסא שלי. "לא, אין. אף אחד מהם לא אומר מילה, גם כשמכים אותם למוות הם שומרים על הפה סגור!" אני אומר לו. "משהו לא בסדר בכל זה! ולא מצאת כלום לגבי ההיעלמויות?" אני מעביר יד בשיער ומסתכל למטה על הקבצים שלי. אנחנו נעדרים כמה אנשים בשנה האחרונה ואף להקה לא מצאה שום עקבות שלהם. "כרגע אין שום דבר חדש," אני אומר כשנשמעת דפיקה על דלת המשרד שלי ודקלן פותח את הדלת. הוא הולך ישר לכיסא ליד אבא שלי ומתיישב. "מצאת משהו?" אני אומר והוא נשען לאחור בכיסא שלו. "מצאתי את השומר שתפס אותה, אבל לאף אחד מהם אין מה לומר עליה. הכל קרה כל כך מהר! כשיראו עליהם בזרעי זאב הם התחילו להילחם אחד בשני וברגע שתפסו אותם רובם כבר היו מוכים!" הוא אומר עם חיוך על מצחו ואני כבר יודע שיש משהו נוסף. "ומה?" אני אומר כשהוא לא ממשיך. "ובכן, כמה מהשומרים שלנו אומרים שהם ראו את הזאב הלבן בקרב!" אני מסתכל עליו והוא נראה מבולבל כמוני. הזאב הלבן נדיר ביותר ולא היו לנו כאלה כבר כמה מאות שנים. ככה הם נדירים! אנחנו יכולים רק לקרוא עליהם בספרים וכל מה שכתוב זה שלכל זאב לבן יש מתנות שונות, לחלקם יש כמה ולחלקם יש רק אחת. לפני כשלוש שנים התחלנו לשמוע שמועות על כך שנצפה זאב לבן, מה שמבלבל אותנו יותר זה שיש דיווחים מכל רחבי הארץ ולא ממקום ספציפי. "איך זה יכול להיות ולאן הוא נעלם?" אני שואל אותו "אף אחד לא ראה מה קרה לו," הוא נאנח ונשען קדימה. "יכול להיות שהוא המנהיג שלהם?" הוא שואל את השאלה שהייתה לי בראש כבר זמן מה. "יכול להיות," אני רק מציין, אני אצטרך לרדת מחר בעצמי ולהתחיל לחקור את כל מי ששרד את הלילה. כמה מהם היו במצב רע ואולי לא ישרודו. "אנחנו יוצאים הערב! למה שלא תצטרף אלינו?" שואל דקלן ומסתכל עלי. "אין לי זמן!" אני רק מציין לו. "בן, אני חושב שאתה צריך! אתה לא יודע אולי יש לך שם בחוץ בת זוג שנייה ולא תמצא אותה כאן," אומר אבא שלי ואני מסתכל עליו לרגע קצר. מעולם לא סיפרתי להם שכבר מצאתי אותה לפני שלוש שנים בבית הקברות כשזה עתה קברתי את בת הזוג הראשונה שלי. רדפתי אחריה מחוץ לממלכה שלי, אני לא רוצה עוד בת זוג חלשה ואותה ילדה קטנה מולי הייתה בדיוק כמו בת הזוג הראשונה שלי. אני מעדיף להיות בלי בת זוג מאשר להיות מזווג למישהי חלשה שוב, מעולם לא הצטערתי על ההחלטה שלי! "לא, אין לי ואני לא רוצה אחת," אני רק אומר להם ומתחיל לעיין שוב בקבצים שלי. "טוב תחשוב על זה, אנחנו יכולים סתם לאכול משהו," אומר דקלן לפני שהוא קם מהכיסא ומתחיל ללכת לדלת. הוא פתח אותה ויוצא, משאיר אותי ואת אבא שלי לבד במשרד שלי. "בן, אתה צריך לצאת מחוץ לחומות האלה, עברו שלוש שנים מאז שהיא מתה! הגיע הזמן להמשיך הלאה." אני רק מושך בכתפיים לעברו. אף אחד מהם לא יבין אם אספר להם עליה, אני מניח שההורים שלי יתקשו הכי הרבה להבין למה עשיתי את זה. "בסדר אני אתן לך לעשות את זה בדרך שלך," הוא אומר וקם מהכיסא שלו. אני מהנהן לו לפני שהוא יוצא מהמשרד שלי. כשאני לבד אני פותח את המגירה שלי ומוציא את הקובץ מהתחתית, לא הסתכלתי עליו כבר כמה שנים. אני מניח אותו על השולחן שלי ופותח אותו. העיניים הכחולות היפות שלה הן הראשונות שאני רואה, היא נראית כל כך שברירית ותמימה בתמונה. אחרי שרדפתי אחריה מחוץ לממלכה שלי גיליתי שהיא הבת של ראש הלוחמים שלי והם חיפשו אותה יומם ולילה במשך כמעט שישה חודשים לפני שהם ויתרו. היא עזבה בלי להשאיר עקבות ברגע שהיא יצאה מהממלכה שלי. אפילו עזרתי לחפש אותה, חלק ממני רק רצה לדעת לאן היא הלכה אבל לא היה שום עקבות שלה. אני סוגר את הקובץ שלה, מחזיר אותו למגירה ומכבה את האורות במשרד שלי לפני שאני יוצא.