סלינה, נקודת מבט אני מתעוררת בבהלה ממים קרים שנזרקים עלי, שואפת אוויר לריאות ומנסה להזיז את זרועותיי ורגלי, אבל כל איבר בגופי כואב. כרגע אני לא יותר ממשקל מת וכל מה שאני יכולה לעשות זה להזיז את האצבעות. "קומי, זונה מורדת!" אני שומעת את אחד השומרים צועק עלי וגם אם הייתי רוצה, אני לא יכולה לקום. רגל מגיעה ופוגעת לי בבטן, הכאב עוצר את נשימתי ואני צריכה להיאבק כדי לנשום. "פשוט תרימו אותה ותיקחו אותה לחדר!" אני שומעת קול אחר ואני מניחה שהם ייקחו אותי לחדר עינויים. השומר מתכופף ומרים אותי, אני מושלכת על כתפו ואין לי שום התנגדות בגוף. אני מרגישה איך הדם שלי זורם לי לפנים והנפיחות רק גורמת ליותר כאב. זה מתחיל לפעום לי באוזניים ואני אתעלף אם הם לא יורידו אותי בקרוב. "הניחו אותה בכיסא ותוודאו שהיא קשורה היטב!" קול רעם ואני מרגישה את האווירה שלו, אני יודעת שהוא זאב בדרגה גבוהה יותר וכנראה הבטא או הגמא של המלך. אני מושלכת לכיסא והשומר לוקח את ידיי וקושר אותן לכיסא, זרועותיי נעולות בחבלים וכל מה שאני יכולה להזיז כרגע זה את רגליי. אני מרגישה את השומר כורע ומתחיל לקשור את רגליי, הוא מסיים בקרוב עם אחת מרגליי. "אתה יכול לדלג על השנייה! הכלבה הזאת לא תתנגד הרבה, היא ממילא כמעט מתה" הקול אומר שוב ואני לא מנסה לפקוח את עיניי ופשוט נותנת לראש שלי להשתלשל מטה. השומר עוזב אותי ואני שומעת כמה כלים מונחים על שולחן, אני יכולה רק לנחש במה הם ישתמשו עלי. "תביאו את הפטיש! בואו נתחיל בשבירת האצבעות שלה" אני שומעת אותו אומר וכמה רגליים זזות על הרצפה לפני שאני מרגישה את הנוכחות שלו קרובה אלי. ידו יורדת ותופסת את פני רק כדי להטות את ראשי לאחור. כשאני שומרת על עיניי עצומות, אני פשוט נושמת לקראת מה שעומד לבוא. "תגידי לי איפה המנהיג שלך!" הוא אומר לי וגם אם הייתי יודעת את התשובה, לא יכולתי להגיד לו עם הלשון הנפוחה שלי. הלחץ שלו על הלחי שלי גובר כשאני לא עונה. "את לא תגידי לי? תני לי להבהיר דבר אחד! אני אשיג את זה ממך בדרך זו או אחרת!" הוא עוזב את הלחי שלי ולוקח רק שניות לפני שאני מרגישה את הפטיש על הזרת שלי, מוחץ אותה תחת מכותיו. אני לא יכולה לעצור אנחה ואני מרגישה איך דמעות נוצרות מאחורי העפעפיים שלי. אני מנסה לנשום דרך הכאב ומרגישה איך הבטן שלי מתהפכת ואני צריכה לרוקן את כל מה שיש לי על הרצפה. הקיא שלי זורם לי על הרגליים ואני מקבלת מכה בפנים כך שהראש שלי מצליף הצידה. "זה בגלל שהקיא שלך פגע לי בנעל!" אני כמעט מתעלפת מהמכה ולא יודעת כמה עוד אני יכולה לסבול בלי הזאב שלי. אני שומעת עוד גברים מתקרבים והשנייה שהריח שלו פוגע לי באף אני יודעת שהזמן שלי תם אם הוא יגלה שזו אני. הם מתקרבים ואני שומעת אותם נכנסים לחדר, עוצרים קצת רחוק. הראש שלי משתלשל מטה ואני מקווה שבגלל כמה שהוכיתי קשות הוא לא יזהה אותי, הוא אולי אפילו לא יזכור אותי אחרי כל השנים האלה מאז שהוא הכריח אותי לצאת מהממלכה שלו. "הוצאת ממנה משהו!" קולו מגיע לאוזניי וצמרמורת עוברת לי בעמוד השדרה. אני יודעת שהריח שלי מוסתר ממנו בעזרת שיקוי, אבל בקצב הזה, עם כל המכות האלה אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק מעמד. "לא, הכלבה הזאת בקושי בחיים! אני לא חושב שיש לנו הרבה שימוש בה! אני יכול פשוט לגמור אותה!" הקול אומר ואני פשוט יושבת כאן ומקשיבה להם. "תן לי להסתכל עליה!" אני שומעת את בן זוגי אומר ופחד זוחל לי בעמוד השדרה, אני לא יכולה לתת לו לגעת בי ולגלות. אני מעדיפה להיהרג מאשר לתת לו לדעת שזו אני! כשאני מכריחה את עיניי להיפתח מעט אני רואה את האיש מולי עם רגליו משני צדי רגליי, נותן לי את ההזדמנות המושלמת לבעוט לו במפשעה עם הרגל החופשית שלי. אני יודעת שזה כנראה יכאב פי עשר יותר עם הכעס שלו ואולי לא אשרוד את זה, זה ירי ארוך ואני צריכה לקחת אותו. כשאני אוספת כל גרם של כוח שנשאר לי אני בועטת לו עם הרגל החופשית שלי במפשעה. מרוויחה נהמה זועמת לפני שידו מגיעה לפני ונותנת לי מכה כל כך חזקה שאני נופלת על הרצפה כשאני עדיין קשורה לכיסא. הראש שלי נסדק שוב על הרצפה והפעם אני אפילו לא יכולה ליילל. מרגישה איך חיי עוזבים את גופי, לאט לאט החושך מתחיל למצוץ אותי פנימה. רגליו של בן זוגי נעצרות מולי ואני שומעת אותו כורע אלי. הוא יושב שם ואני שומעת אותו מריח באוויר לרגע. "קיאן מה קרה?" אחד מאנשיו אומר ואני כבר לא דואגת. זהו זה! אני לא הולכת לצאת מכאן בחיים. "אני לא יודע! משהו לא בסדר איתה! קחו אותה לתא ותראו אם היא שורדת את הלילה." הוא אומר וקם מהרצפה. אני שומעת אותם מתחילים לצאת מהחדר ואני מנסה להקשיב לאן הם הולכים לפני שהחושך משתלט עלי.