קלוין עמד על שולחן האוכל וסירב לרדת, ביאנקה נאנחה והניחה את הקערה הקטנה על השולחן. "אתה חייב להיות כל כך קשה איתי כל יום? תרד ותאכל את הארוחה שלך." הדלת נפתחה ואוליביה נכנסה בחיוך רחב, אבל החיוך שלה נמוג לאט כשראתה את קלווין עומד על שולחן האוכל. "אוליביה! תודה לאל שאת כאן... הוא מוציא אותי מדעתי... אני אצא לכמה דקות, אל תחכי לי." ביאנקה יצאה מהסלון הקטן והשאירה את האם והבן לבד. אוליביה השליכה את ה