הדלת לחדר האשפוז נפתחה בדחיפה לאחר נקישה קצרה, ושני הגברים נכנסו פנימה וראו את אדונם הצעיר עדיין ישן. הם החליפו מבטים מודאגים, השעה כבר אחרי עשר בבוקר והוא עדיין לא קם. עפעפיו זזו מעט לפני שנפתחו לרגע וחשפו זוג עיניים אפורות ושקועות. "בוס, אתה ער!" אחד השומרים קרא ברווחה. גבותיו העבותות התקמטו כשידו נשלחה לעורף ראשו הכואב, הוא ניסה להיזכר מה קרה בלילה הקודם אך קיבל בתמורה רק כאב ראש. "מה קרה?" הוא אמר בקול שנשמע יותר כמו אנחה. "סיממו אותך במסיבה אתמול בלילה, בוס, ולא הייתה לנו ברירה אלא להביא אותך לכאן." מבטו נפל על כתם הדם הקטן שלידו על המיטה, וזיכרונות מהלילה הקודם החלו לפתע להתנגן במוחו. הוא עצם את עיניו לרגע באנחה, "איפה היא?" "בוס, היא נעלמה." "מצאו אותה!" הוא הורה וירד מהמיטה. *** בינתיים, בסלון גדול, גבר ואישה בגיל העמידה ישבו על אחת מכריות העור המשובחות ועיינו במגזין. "וואו... השמלה הזו כל כך יפה," קראה אניטה סטרלינג ומשכה בחולצתו של בעלה. אלדרין סטרלינג פיהק והפך את הדף לפריט הבא, אך המגזין נחטף מידיהם על ידי נערה צעירה בת כשמונה עשרה. "אלקסה!" אלקסה גלגלה את עיניה בעוצמה לעברם, היא זרקה את המגזין לכרית הנגדית וחזרה אליהם במבט זועף. "נכון! זו אני! הבן הקטן והיקר שלכם לא חזר הביתה כל הלילה... מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה? הא?!" השניים החליפו מבטים קצרים, איך זה ייתכן? דמיאן לא היה אחד שישן בחוץ... ובדיוק בזמן נשמע צעד רגל נחוש ונער צעיר נכנס כשז'קט העור שלו מונח על כתפו. "אתה רק חוזר מהמסיבה? חשבנו ש..." "אני אהיה בחדר שלי ואני לא רוצה שאף אחד יטריד אותי," הוא מלמל והשאיר את שאלותיהם תלויות באוויר. *** שבוע לאחר מכן... ביאנקה צמצמה את עיניה לעבר אוליביה שזה עתה נפתחה לגבי מסכת הייסורים שלה לפני שבוע. "את צוחקת, נכון?" אוליביה נאנחה וקמה ממיטת הנסיכות הוורודה של ביאנקה והרימה את התרמיל שלה. היא שלפה דף נייר לבן והושיטה אותו לחברתה שהססה לרגע לפני שקיבלה אותו. ביאנקה עברה על הדף ועיניה כמעט יצאו מחוריהן כשקראה את תוכן הנייר. "תגידי לי שזה לא נכון, אוליביה." אוליביה הסיטה את מבטה מהמבט האינטנסיבי של ביאנקה, היא התביישה כל כך בעצמה. "זה נכון, אוליביה." ביאנקה זינקה על רגליה בחופזה, היא פשוט לא הצליחה לעכל את המידע החדש שזה עתה קיבלה. "איך את יכולה להיות בהריון כשאת לא..." את יודעת?" אוליביה חטפה את הדף מביאנקה וקיפלה אותו לפני שהניחה אותו בתרמיל שלה. "סיפרתי לך על מה שקרה בבית החולים, את חושבת שאני אתבדח על זה? אני ממש מתחרפנת עכשיו כי אמא שלי פשוט תהרוג אותי ברגע שהיא תגלה שאני בהריון מזר." למען האמת, נמאס לה מהדרמות הקטנות שהמשיכו להתנגן סביבה לאחר מותו הבלתי צפוי של אביה. דמעות עלו בעיניה הענבריות כשהיא נזכרת באותו יום נורא, היא איבדה שני דברים יקרים לה באותו יום. "אני כל כך מפחדת, ביאנקה, מה אני הולכת לעשות? אין לי מושג מי זה היה, חזרתי לבית החולים כדי לברר עליו אבל לא היה שום זכר ממנו." ביאנקה חיבקה את אוליביה, זה היה פשוט רע מדי, אוליביה הייתה רק בת שמונה עשרה ותהיה בת תשע עשרה בעוד כמה חודשים. ומה עם החינוך שלה? ביאנקה נטעה נשיקה בשיערה הבלונדיני של אוליביה. "אני מכירה חברה, אוליביה... מחר תבואי, אני אקח אותך לאנשהו איתי." אוליביה משכה באפה והנהנה באישור, היא הייתה מוכנה לעשות הכל אם זה אומר להציל את שמה של אמה מחרפה. *** למחרת, כפי שהוסכם, שתי החברות נפגשו ויצאו לדרך, היה קושי רב לנסות לשכנע את האמהות שלהן לתת להן לבלות מחוץ לעיר בסוף השבוע הזה. ביאנקה לחצה את כף ידה של אוליביה, היא הבחינה עד כמה חברתה עצבנית והיא הייתה מוכנה לתמוך בכל מה שהיא יכולה. אוליביה, שכבר ידעה למה היא כאן, בלעה רוק בכבדות, היא שמעה סיפורים רבים על בנות שניסו לעשות הפלה רק כדי לאבד את חייהן בתהליך. "הבא!" קול עצבני של גברת הגיע דרך משיכת אוליביה ממחשבותיה. "זו את, אוליביה... תאמיני לי, את יכולה לעשות את זה." אוליביה הנהנה ונכנסה לחדר שנראה עלוב, היא הציצה סביב למכשירים הדלים שהיו מונחים סביב. היא ידעה מיד שמדובר בניתוח בלתי חוקי שמתבצע כאן. "תעלי על השולחן ותפשקי את רגלייך לרווחה!" הגברת השמנמנה נבחה עליה. היא עטתה כפפות ידיים כחולות על ידיה והרימה מתכת דקה וארוכה. מבטה נפל על אוליביה שעדיין עמדה במקום והסתכלה על סביבתה. "היי גברת! תעלי על זה או לא?! יש לי הרבה דברים לעשות!" אוליביה התעוררה ממחשבותיה, היא טיפסה בעצבנות ושכבה על שולחן המתכת הקר. "תפשקי את רגלייך לרווחה!" הגברת הטיחה בה שוב. "סליחה?" אוליביה פלטה משום מקום מה שגרם לחיוך שחצני על שפתיה של הגברת. "אה! חסרת ניסיון אני רואה, החלטת לטעום ותראי לאן זה הביא אותך! אני בטוחה שהחבר הקטן שלך לא ביקש ממך יותר מפעם אחת לפתוח את רגלייך בשבילו... עכשיו תהיי ילדה טובה ותעשי את זה!" אוליביה עצמה את עיניה ועשתה בדיוק כפי שהגברת הורתה לה. "ילדה טובה!" "זה הולך לכאוב?" שאלה אוליביה בעצבנות, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא עושה צעד כזה והיא הייתה מפוחדת ומבוהלת מדי. "את צוחקת עליי?" הגברת לעגה ולהפתעתה אוליביה התיישבה וירדה מהשולחן. "אני מצטערת גבירתי אבל אני לא עושה את זה יותר," היא קראה וברחה מהחדר והשאירה את הגברת שמקללת מאחוריה. ביאנקה, שישבה בסבלנות מול הדלת וחיכתה שחברתה תצא, נבהלה כשאוליביה רצה לפתע על פניה. "אוליביה." "איזו פחדנית! הבא!" ביאנקה קמה על רגליה ורצה החוצה מהבניין הישן בחיפוש אחר חברתה, היא הבחינה באוליביה הולכת במורד הרחוב בחופזה. "אוליביה!" אוליביה עצרה במקומה וחיכתה בסבלנות שביאנקה תפגוש אותה. "מה זה היה אוליביה? עזבת בחופזה, נפטרת מזה?" אוליביה צמצמה את עיניה לעבר ביאנקה "הרגע התייחסת לילד הזה כאל זה?" ביאנקה גלגלה את עיניה לנוכח התמימות של אוליביה, לא הייתה ברירה אחרת אלא לעשות זאת. "את לא מכירה את האבא ואת עדיין צעירה מכדי להיות אמא, מה עם בית הספר? עדיין יש לך דרך ארוכה לפנייך... יאללה בואי נחזור," אמרה ביאנקה ברכות ותפסה את ידיה של אוליביה. "אני לא רוצה לעשות את זה, ביאנקה... אני מאוד מפחדת... אני לא יכולה להסתכן בזה." היא נגעה בבטנה השטוחה, היא לא האמינה שיש יצור חי שצומח בתוכה, זה עדיין הרגיש לה לא מציאותי. "אולי זה הגורל הרע שלי." ביאנקה נאנחה והניחה יד על כתפה של אוליביה. "בסדר! רק תדעי מה שלא תעשי... אני תמיד אגבה אותך." "תודה שתמיד היית שם בשבילי." *** אוליביה סגרה את הדלת מאחוריה, היא נכנסה לחדר השקט באופן מוזר ונבהלה כשראתה את אמה בוהה בה. מבטה נפל על התרמיל הוורוד הפתוח שלה שהונח על הכיסא ליד אמה ודף לבן השתלשל בידה של אמה. "אמא את..." "את בהריון אוליביה... מה עוד יש לך להגיד?" אוליביה בלעה רוק בעצבנות, היא שיחקה בשולי שמלתה בצבע קרם, דמעות הצטברו בזווית עיניה, היא יכלה גם לראות את הדמעות עולות מעיניה של אמה. "עבר רק שבוע מאז שאבא שלך עזב אותנו לנצח ואת השתנית כל כך! את מבינה מה עשית?!" בכייה של אוליביה התגבר, היא נכשלה, היא הייתה בת רעה אבל מי ישמע אותה ויאמין לה כשהיא מספרת את מסכת הייסורים שלה עם האיש הזר לפני שבוע. "אני מצטערת אמא... עשיתי טעות." סנדי קמה וריסקה את הדף הלבן בין כפות ידיה. "טעות הא? תעלי לחדר שלך ותורידי את המזוודות שלך, את עוזבת את העיר כדי לגור עם דודה שלך וזה סופי!" גבותיה של אוליביה נקשרו, האם אמא שלה זורקת אותה? אם אמא שלה יכלה להגיד לה את זה מה שאר העולם יגיד אז?