גבותיה של אניטה נקמצו בכעס ובחוסר סבלנות בעודה בוהה בשני השומרים שחסמו את דרכה. היא אחזה בחוזקה בתיקה האדום לפני שסטתה שמאלה, ולתדהמתה דרכה נחסמה שוב. "מה פשר הדבר?!" היא נבחה בחוסר סבלנות, ויורה מבטים קרים כקרח לעבר השניים שפחדו להביט בעיניה. "אני מצטער גברתי... האדון הזקן הורה לנו להגביל את תנועותייך, אסור לך לעזוב בלי רשותו." אניטה הייתה נבוכה, אז זו הייתה דרכו החדשה של חמיה להשאיר אותה תחת שלי