דמיאן קם על רגליו ולחץ את ידיו של הצעיר שעמד מולו, שהיה באופן מפתיע בערך בגילו. הוא ציפה שאדם בגיל העמידה יופיע מולו, אבל כך או כך זה עדיין הסתדר. "תענוג סוף סוף לפגוש אותך, מר סטירלינג... שמעתי הרבה עליך מאבא שלי ומשותפים עסקיים אחרים." דמיאן חייך אליו חיוך קטן, האחרון לא נראה לו רע, עד שהוא הושיט את ידו לאוליביה שקיבלה אותה בלי להסס. אחת.. שתיים.. שלוש.. ארבע.. חמש.. שש.. שבע.. שמונה.. תשע.. עשר